מוסר על דברים יד:טו

וְחַיָּב אָדָם לִמְסוֹר עַצְמוֹ לְסַכָּנָה וְלֹא יָשִׂים עַצְמוֹ בְּעָווֹן זֶה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ עֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם עַל אַגְרִיפַּס, שֶׁהָיָה קוֹרֵא בַּתּוֹרָה, וּכְשֶׁהִגִּיעַ לַפָּסוּק (דברים יד טו): ״לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי״ – זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת. אָמְרוּ לוֹ: ״אָחִינוּ אַתָּה!״ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְחַיְּבוּ שׂוֹנְאֵי יִשְׂרָאֵל כְּלָיָה עַל שֶׁהֶחֱנִיפוּ לְאַגְרִיפַּס (סוטה מא ב).