מוסר על דברים יז:ז

וענין תרין ההי"ן תרין סהדין, כי הה"א ראשונה סהיד על ד', וה"א אחרונה סהיד על י', וסימנך (דברים יז, ז) יד העדים, וכל יד הוא ה' אצבעות. ומי שאינו מבין זה, יכוין כך, הטבעת היא י', והחתן פושט ידו ליתן והכלה פושטת ידה לקבל הרי שני ההין, כי כל יד ה' אצבעות, ואחר כך פושטת בפרטות האצבע הרי ו', ובזה נשלם השם:

ישעיה אמר (ישעיה א ב) שמעו שמים והאזיני ארץ כי ה' דיבר והפך הסדר ממה שאמר משה (דברים לב א) האזינו השמים ותשמע הארץ וכבר דיברו בו מפרשים טעם שינוי הדברים אבל עם הענין נראה כי כבר אמרו (תנחומא האזינו) דלכך ייחד שמים וארץ היותם עדים ויד העדים תהיה בו בראשונה וכו' אבל גם נתייחדו להיות שני עדים מתרים בם ועצר שמים במטר והוא אולי על ידי כך יתנו ישראל אל לבם לשוב אל ה' וכבר אמרו מפרשים במי שנאמר בו האזנה הוא העיקר ובמי שנאמר השמיעה הוא טפל והאזנה היא עיקרית להטות אוזן בהשגחה גמורה ולכך נתן משה האזנה לשמים להיותם רחוקים מבני אדם ולא ימהרו לעשות משפט חרוץ בישראל כי חפץ חסד הוא לטובת ישראל ואילו נתן האזנה לארץ היה במהרה משפטם כי קרוב הוא אך זהו בעשותם דין בישראל כדכתיב (דברים יז ז) יד העדים תהיה בו בראשונה אבל בעשותם התראה אדרבה יש למהר כל רגע פסידא דלא הדר אולי ישובו ויתנו על לבם ומה לנו להשהות באיסורים ודרכים הרעים אך כבר נודע כי כל דבר שיצא מפי הקב"ה אם ישובו יש בו חזרה אבל מה שנאמר כבר על ידי נביא לית ביה חזרה וגזירת נביא אינה חוזרת לבל יאמרו הנביא משקר ולכך משה אמר (דברים לב א) אמרי פי והיינו שכבר יצא הדיבור מפי נביא וא"כ לית ביה חזרה כי כלה ונחרצה ואין יחוד שמים וארץ להתרות כי התראה זו מה טיבה כבר נגזרה גזירה ואין זה אלא לעשות משפט ולכך תלה האזנה בשמים להשהות משפטם אמנם ישעיה אמר כי ה' דיבר ועדיין זמן לחזור וא"כ טיבם של שמים וארץ להתרות ויש למהר מעשיהם אולי ישובו לה' ולכך נתן האזנה לארץ ונכון הוא ואם כך שעדיין לא יצא הדיבור לפועל לצאת מפי נביא מה שהנביא ישעיה ניבא ולא היה דבר ה' אליו ומלתו על לשונו כי אם ראה במראה נבואה והשיג דבר ה' ולכך נאמר חזון ישעיה אשר חזה דייקא לא ניבא רק חזה כי ניבא מלשון ניב שפתים ולא היה עדיין מילתא של ה' בפיו לנבאות כי אם כן לא היה אפשר בחזרה וחסד ה' היה ועדיין לא כלו רחמיו לעורר ישראל אולי ישובו ולכך לא נאמר רק לשון חזה ולא ניבא ועוד כי יש בו נחמות ויעודי גאולה השלימה לעתיד לבא וכבר אמרו (מדרש שוח"ט תהלים ט') לבא לפומא לא גליא ופירושו הנביאים שניבאו בפה לא התנבאו בקץ היותו סתום אבל בהשגת הלב ובשכל הנבדל שהוא שכל שלם השיגו וזהו לבא לפומא לא גליא וכבר נודע כי חזיון הוא לא ראיה בעינים כי אם ראיה בלב כמו שכתב הזוהר על ואתה תחזה וכו' שלא היתה ראיה בעין כי אם בשכל להשיג מי הם חכמים וכמו שכתב האר"י דלכך נאמר תא חזי ולא שמע היותו השגת הלב ואמרו כי לכך נקרא חזה הדופן שעל הלב כי כל חזיון מלב ולכך נאמר בישעיהו חזה ואמר בנים גדלתי ורוממתי וכו':

וזה לשון הציוני, גדר מזה וגדר מזה, פירש רש"י, סתם גדר של אבנים, לפי דעת המקובלים שאומרים שגם הרשעים יתגלגלו בפסוק (בראשית לא, נב) עד הגל, סודו מובן מיעקב ולבן, עדות ה' נאמנה, יד העדים תהיה בו בראשונה דוגמת חולדה ובור בפרק קמא דתענית (ח, א), עד כאן לשונו. ורצה לומר כי יעקב ולבן כרתו ברית שלא יעברו זה על זה לרעה, ושמו גל של אבנים לעד, וגדר של אבנים זה הוא בעצמו יגר שהדותא, על כן ותלחץ רגל בלעם שהוא לבן, כי יד העדים תהיה בו בראשונה. ובפרק חלק (סנהדרין קה, א) תנא, הוא בעור הוא כושן רשעתיים הוא לבן הארמי (ראשי תיבות כל"ב *כושן *לבן *בעור). בעור, שבא על הבעיר. כושן רשעתיים שעבד שתי רשעיות בישראל, אחד בימי יעקב ואחד בימי שפוט השופטים. ומה שמו, לבן הארמי שמו, עד כאן. הרי שבלעם הוא לבן, ובדרך הזה דורש שם בעור על בלעם, כמו דאיתא שם קודם להאי ברייתא שדרשו בן בעור שבא על בעיר שבא על אתונו כדאיתא שם בפרק חלק. ובזה הדרש מה שדרש בן בעור, אין רצונו לומר בן שאביו נקרא בעור, רק הוא הבן שבא על הבעיר הבהמה. ומה שאיתא שם ברש"י בפירושא דהך ברייתא תנא הוא בעור אביו של בלעם כו', על כרחך טעות סופר הוא, שהרי בעצמו סיים הוא כושן רשעתיים והוא לבן הארמי, וכן רומז בתרגום יונתן בפסוק (דברים כו, ה) ארמי אובד אבי וירד מצרימה על ענין הזה, שבלעם הוא לבן ועשה שתים רעות, מתחלה בקש לאבד אבי ולעקור את הכל אח"כ ירד למצרים והיה בעצת פרעה להרע לישראל, כדאיתא שם בפרק חלק (סנהדרין קו, א) ג' היו באותה עצה, איוב יתרו בלעם. בלעם שיעץ נהרג כו'. וכן הוא בהדיא בתרגום יונתן בפרשה זה בפסוק (כב, ה) וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור פתורה. נמצא כל בית יעקב בא מבלעם שהוא לבן, ונתגלגל הדבר ע"י בלק שממנו יצא מלכות בית דוד הכולל כל ישראל, כי יצא מרות המואביה: