מוסר על דברים יז:יב

הדרך האחת. המצות שלא נתפרשו דיניהם בתורה שבכתב ונתפרשו בקבלה, שהיא התורה שבעל פה. כגון פרשיות של תפלין, ומנין חוטי הציצית, ומנין דפנות הסוכה, ואיסור חמץ אחר ששה שעות מיום ארבעה עשר בניסן, ושחיטת רוב אחד בעוף ורוב שנים בבהמה. וגרסי' במסכת סנהדרין חומר בדברי סופרים מדברי תורה. האומר איני מניח תפלין, לעבור על דברי תורה פטור ממיתה, אמר חמש טוטפות, לעבור על דברי סופרים, חייב מיתה, ודינו בחנק, שנא' (דברים יז, יב) והאיש אשר יעשה בזדון.

וְעַתָּה הֲלֹא לְךָ לָדַעַת מִפְּנֵי מָה הָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים חַיָּב יוֹתֵר מִן הָעוֹבֵר עַל מִצְוַת עֲשֵׂה וְעַל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה. וְזֶה פֵּשֶׁר הַדָּבָר. כִּי הָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי חֲכָמִים אֲשֶׁר מְלָאוֹ לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת כֵּן. כִּי תֵּקַל מִצְוָתָם בְּעֵינָיו לֹא מֵהִתְגַּבֵּר יִצְרוֹ עָלָיו. אֲבָל כִּי תִכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאוֹת אוֹר דִּבְרֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּךְ לְנֹגַהּ הָאֱמוּנָה. וְלֹא מָשַׁךְ בְּעֹל גְּזֵרָתָהּ. וְלֹא יִטְרַח לְקַיֵּם מַאֲמָרָם כִּי לֹא נִכְתַּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה. וְלֹא נָהַג כְּדֶרֶךְ הָעוֹבֵר עַל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר נַפְשׁוֹ מָרָה לוֹ וְנָקוֹט בְּפָנָיו. וְיִירָא וְיֵצֶר לוֹ כִּי יַשִּׁיאֵהוּ יִצְרוֹ לַחֲטֹא. עַל כֵּן מִשְׁפַּט מָוֶת יִהְיֶה לָאִישׁ כִּי הִפִּיל דָּבָר מֵאֶחָד מִכָּל דְּבָרָיו הַטּוֹבִים. וְהוּא כְּאוֹמֵר נְנַתְּקָה אֶת מוֹסְרוֹתֵימוֹ וְדוֹמֶה לְמַה שֶׁכָּתוּב בְּעִנְיַן זָקֵן הַמַּמְרֶה אֶת פִּי חֲכָמִים (דברים י"ז:י"ב) וְהָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל הַכֹּהֵן וְגוֹ'.