מוסר על דברים יט:ח

ובמה דסיימתי אפתח. ענין הבארות רומזות על ג' מקדשות, כי יצחק עולה תמימה היה על מקום בית המקדש על כן רמז עליהם, והוא כמו שכתב הרמב"ן ז"ל וזה לשונו, ויקרא שם הבאר עשק (כו, כ), יספר הכתוב ויאריך בענין הבארות, ואין בפשוטי הספור תועלת ולא כבוד גדול ליצחק והוא ואביו עשו אותה בשוה. אבל יש בדבר ענין נסתר בתוכו כי בא להודיע דבר עתיד, כי באר מים חיים ירמוז לבית אלהים אשר יעשו בניו של יצחק ולכן הזכיר, כמו שכתוב (ירמיה יז, יג) מקור מים חיים את ה'. ויקרא הראשון עשק, ירמוז לבית הראשון אשר התעשקו עמנו ועשו אתנו כמה מחלוקת וכמה מלחמות עד שהרחיבו. והשני קרא שמה שטנה שם קשה מן הראשון, והוא בית שני שקרא אותו בשמו שכתוב בו ובמלכות אחשורוש בתחילת מלכותו כתבו שטנה על מלכי יהודה וירושלים וכל ימיו היו לנו לשטן עד שהחריבוהו וגלה ממנו גלות רעה. והשלישי קרא רחובות, הוא הבית העתיד שיבנה במהרה בימינו והוא יעשה בלא ריב ומצה, והאל ירחיב את גבולנו כמו שנאמר (דברים יב, כ) ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר דבר וגו' שהוא לעתיד, וכתוב בבית השלישי (יחזקאל מא, ז) ורחבה ונסבה למעלה למעלה. ופרינו בארץ (בראשית כו, כב), שכל העמים יעבדוהו שכם אחד, עד כאן. אז מתורצים כל הקושיות, כי ענין הבארות הם סימנים גדולים על המקדשות:

אבל נראה בעיני יותר הדרך שכתבתי למעלה, כי ר' יוחנן ושמואל מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, כי אפשר שמואל איירי באלף הששי הזה, ור' יוחנן מיירי אחר כך. ובזה יתורץ קושיא שהיתה קשה לי מימי בפרשת שופטים כתיב (דברים יט, ח) ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך וגומר, (שם ט) ויספת לך עוד ג' ערים. פירש"י (שם ד"ה ויספת) הרי תשע, שלשה בעבר הירדן, ושלשה בארץ כנען, ושלשה לעתיד לבוא. ותמיהה כי בבוא השלימות הזה בודאי לא יקרה שום רע אפי' כי הרע יכלה מהעולם ולא יהיה רק טוב בהחלט. ויש להביא ראיה לזה במדרש תהלים (ק, ד) מזמור לתודה (תהלים ק, א), ר' יוחנן בשם ר' מנחם דמן גליא, כל התפילות בטילות לעתיד לבוא, וההודאות אינם בטלות. כל הקרבנות בטלים לעתיד לבוא, וקרבן תודה אינו בטל: