לֹא־תִרְאֶה֩ אֶת־חֲמ֨וֹר אָחִ֜יךָ א֤וֹ שׁוֹרוֹ֙ נֹפְלִ֣ים בַּדֶּ֔רֶךְ וְהִתְעַלַּמְתָּ֖ מֵהֶ֑ם הָקֵ֥ם תָּקִ֖ים עִמּֽוֹ׃ (ס)
אורחות צדיקים
גַּם עַל הַבְּהֵמוֹת צָרִיךְ לְרַחֵם. כִּי אָסוּר לְצַעֵר בַּעֲלֵי חַיִּים, וְעַל זֶה אָמְרָה תּוֹרָה (דברים כב ד): ״הָקֵם תָּקִים עִמּוֹ״. וְצָרִיךְ לְהַאֲכִיל לִבְהֶמְתּוֹ קֹדֶם שֶׁיֹּאכַל הוּא (ברכות מ א).
שני לוחות הברית
להקים משא לאדם או לבהמה, שנאמר (דברים כב, ד) הקם תקים עמו. (הגה"ה, קימה יש לך עמו שיקום לך סוכת דוד הנופלת, עזוב מה שבלבך תעזוב לשון עזר כמו ויעזבו את ירושלים). ולהוריד את המשא, שנאמר (שמות כג, ה) עזוב תעזוב עמו. טעמי מצות אלו, לכוף יצרו, אף על פי שהוא שונאו, חומל עליו ומצטער בצערו ומשתדל להצילו. ואמר עמו, כלומר לעצמך אתה מציל שתעזר גם אתה מדה כנגד מדה, ואפילו אוהב לפרוק ושונא לטעון, מצוה בשונא (ב"מ לב, ב), כיון שהשלום תלוי בה דכתיב (משלי ג, יז) וכל נתיבותיה שלום, אם הקים תקים עמו ועזוב תעזוב עמו: