מוסר על דברים כב:ה

לא תנאף כולל שלא לגלות ערות אם ושלא לגלות ערות אחיו. ושלא לגלות ערות אחותו מן האב ומן האם. ושלא לגלות ערות בת הבן. ושלא לגלות ערות בת הבת. ושלא לגלות ערות הבת וזה לא נזכר בתורה כלל אבל הוא ק"ו מבת הבת. ושלא לגלות ערות אשה ובתה. ושלא לגלות ערות אשה ובת בנה. ערות אשה ובת בתה. ערות אחות האב. ערות אחות האם. ערות אשת אחי האב. ערות אשת הבן. ערות אשת האח, ערות אחות אשה. והטעם בכל אלו שלא להשיב הדבר הנפרד לשרשו והענף לעיקרו. שלא לגלות ערות נדה שגם זה קרוי טומאה בנאמר (ויקרא יח) ואל אשה בנדת טומאתה וגו', שלא לגלות ערות אשת איש שאף זה קרוי טומאה שנא' (שם) ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך וגו', ושלא להביא אשה בהמה עליה שנא' (שם) תבל הוא, ושלא לשכב עם זכר שנאמר (שם) תועבה היא. ושלא ליקרב לעריות בדבר המביא לידי גילוי ערוה שנא' (שם) לא תקרבו לגלות ערוה. ושלא ללבוש אשה לבוש איש שנ' (דברים כב) לא יהיה כלי גבר על אשה, ולא ילבש איש לבוש אשה שנא' (שם) לא ילבש גבר שמלת אשה. שכל זה דרך המנאפים הזכר מתיחד עם הנקבות והנקבות עם הזכרים:

לֹא יִלְבַּשׁ גֶּבֶר שִׂמְלַת אִשָּׁה (דברים כ"ב:ה'). אַזְהָרָה לְמַעֲבִיר שְׂעַר בֵּית הַשֶּׁחִי וּבֵית הָעֶרְוָה.

שלא ילבש גבר שמלת אשה ולא יהיה כלי גבר על אשה (דברים כב, ה). זה לשון הרב הנ"ל, טעם מצות אלו, כדי שלא יבאו לידי ניאוף, כי הלבוש יעוררוהו על ההרהור שקשה מעבירה, אם ידבק בניאוף יענש בשלמת אשה, במדה שמדד בה מודדים לו. ומצאתי כתוב, כשהולד יוצא לאויר העולם אם המילדת תקבל זכר בלבוש נקבה, יהיה זנאי ביותר. ואם הנקבה בלבוש הזכר, תהיה זונה אלא בלבוש חדש, שהלבוש יביא כח האיש באשה, וכח האשה באיש. נמי רמז שאין ראוי בענין יראת ה' שילבש הגבר חולשת האשה ולמשוך ידו מלהשתדל מפני רכות הלב, עד כאן לשונו: