מוסר על דברים כב:ו

הַמַּדְרֵגָה הַשְּׁלִישִׁית – לָאו שֶׁנִּתַּק לַעֲשֵׂה: אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לָאו שֶׁנִּתַּק לַעֲשֵׂה אֵין לוֹקִין עָלָיו. כְּגוֹן (דברים כ"ב:ו') לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים. שֶׁנִּתַּק לַעֲשֵׂה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ"ב:ז') שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין לוֹקִין בִּידֵי בֵּית דִּין, יֵשׁ בָּהֶם שֶׁעָנְשׁוֹ חָמוּר וְנָגַע עַד שָׁמַיִם מִשְׁפָּטָן נִשָּׂא עַד שְׁחָקִים. כְּגוֹן הַגָּזֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י"ט:י"ג) לֹא תִגְזֹל, וְנִתַּק לַעֲשֵׂה (ויקרא ה':כ"ג) וְהֵשִׁיב אֶת הַגְּזֵלָה. וְאָמְרוּ לֹא נֶחְתַּם גְּזַר דִּינָם שֶׁל דּוֹר הַמַּבּוּל אֶלָּא עַל הַגָּזֵל שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ו':י"ג) קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס. וְאַף עַל פִּי שֶׁעֶרְוָה חֲמוּרָה מִן הַגָּזֵל, מִדַּת עֹנֶשׁ גָּזֵל לְהַקְרִיב יוֹם אֵידוֹ וּלְהָחִישׁ עֲתִידוֹת לוֹ. וְעוֹד אָמְרוּ סְאָה מְלֵאָה עֲוֹנוֹת אֵין מְקַטְרֵג בְּכֻלָּן כְּמוֹ הַגָּזֵל. וְאָמַר שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם עַל אוֹצְרוֹת הַמִּרְמָה וְהָאוֹנָאָה (משלי כ"א:ו') פֹּעַל אוֹצָרוֹת בִּלְשׁוֹן שָׁקֶר הֶבֶל נִדָּף מְבַקְשֵׁי מָוֶת. פֵּרוּשׁ אוֹצְרוֹת הַמִּרְמָה וְהָאוֹנָאָה הֶבֶל נִדָּף הֵם כִּי אַחֲרִיתָם לְכִלָּיוֹן. וְעוֹדָם בִּרְשׁוּתוֹ צוֹרְרִים הֵם לוֹ וּמְבַקְּשִׁים נֶפֶשׁ בַּעֲלֵיהֶם וּמְסַבְּבִים לְמוֹתוֹ. וְכָעִנְיָן שֶׁאָמַר חֲבַקּוּק עָלָיו הַשָּׁלוֹם (חבקוק ב':ט') הוֹי בֹּצֵעַ בֶּצַע רָע לְבֵיתוֹ וְגוֹ' כִּי אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעָק וְגוֹ'. וְגֶזֶל הֶעָנִי חַיָּבִין עָלָיו מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם שֶׁנֶּאֱמַר (משלי כ"ב:כ"ב-כ"ג) אַל תִּגְזָל דָּל כִּי דַל הוּא וְאַל תְּדַכֵּא עָנִי בַשָּׁעַר כִּי ה' יָרִיב רִיבָם וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ. פֵּרוּשׁוֹ – אַל תִּגְזֹל דַּל בַּעֲבוּר שֶׁהוּא דַּל וְאֵין עוֹזֵר לוֹ, וְאַל תְּדַכֵּא עָנִי בַשָּׁעַר בְּהַכְלָמָה וּבְבִזָּיוֹן. וּבַשַּׁעַר, כְּלוֹמַר בָּרַבִּים, וְכָעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיהו ג':ט"ו) מַּה לָּכֶם תְּדַכְּאוּ עַמִּי וּפְנֵי עֲנִיִּים תִּטְחָנוּ. כִּי ה' יָרִיב רִיבָם אַחַר שֶׁאֵין לָהֶם סוֹמֵךְ וּמִי שֶׁיִּטְעֹן וְיָרִיב רִיבָם. וְקָבַע אֶת קֹבְעֵיהֶם נָפֶשׁ אַחֲרֵי שֶׁהֻבָאת אֵלָיו צַעֲקַת הַדַּל לֹא יִקַּח מִמְּךָ מָמוֹן תַּחַת הַגְּזֵלָה אֲשֶׁר גָּזַלְתָּ אֲבָל יֵשֶׁל אֱלוֹהַּ נַפְשֶׁךָ. וְנֶאֱמַר (איוב כ"ז:ח') כִּי מַה תִּקְוַת חָנֵף כִּי יִבְצָע כִּי יֵשֶׁל אֱלוֹהַּ נַפְשׁוֹ, וְנֶאֱמַר (משלי א':י"ט) כֵּן אָרְחוֹת כָּל בֹּצֵעַ בָּצַע אֶת נֶפֶשׁ בְּעָלָיו יִקָּח. וּמִי שֶׁיַּצְעִיק וִיצַעֵר אַלְמָנָה וְיָתוֹם בֵּין בְּגָזֵל בֵּין בְּעֹשֶׁק בֵּין הַכְלָמָה וְכָל מִינֵי הַצַּעַר חַיָּב מִיתָה בִּידֵי שָׁמַיִם. וְכֵן הַדַּיָּנִים שֶׁיֵּשׁ בְּיָדָם לְהַצִּיל גָּזוּל מִיָּד עוֹשֵׁק וְיָתוֹם לֹא יִשְׁפֹּטוּ. מִשְׁפַּט מָוֶת לָהֶם שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ"ב:כ"א-כ"ב) כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן. אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ וְחָרָה אַפִּי וְהָרַגְתִּי אֶתְכֶם בֶּחָרֶב וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת וּבְנֵיכֶם יְתֹמִים. פֵּרוּשׁוֹ – וְהָיוּ נְשֵׁיכֶם אַלְמָנוֹת כְּנֶגֶד עִנּוּי הָאַלְמָנָה וּבְנֵיכֶם יְתוֹמִים כְּנֶגֶד עִנּוּי הַיָּתוֹם מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה. וְהַמְּצַעֵר כָּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִכְתַּב בּוֹ הָעֳנָשִׁים הָאֵלֶּה עוֹבֵר בְּלֹא תַעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כ"ה:י"ז) לֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ, וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּאוֹנָאַת דְּבָרִים הַכָּתוּב מְדַבֵּר. וְהוּא מֵעִנְיַן הַצַּעַר וְהַמָּצוֹק מִלְּשׁוֹן (ישעיהו מ"ט:כ"ו) וְהַאֲכַלְתִּי אֶת מוֹנַיִךְ אֶת בְּשָׂרָם. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל הַשְּׁעָרִים נִנְעֲלוּ חוּץ מִשַּׁעֲרֵי אוֹנָאָה. וּבְמָקוֹם שֶׁדִּבֵּר הַכָּתוּב מֵאוֹנָאַת מָמוֹן הִזְכִּיר שָׁם מִקָּח וּמִמְכָּר שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כ"ה:י"ד) וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ. וְאָמְרוּ גְּדוֹלָה אוֹנָאַת דְּבָרִים מֵאוֹנָאַת מָמוֹן שֶׁזֶּה בְּגוּפוֹ וְזֶה בְּמָמוֹנוֹ. וְזוֹ נֶאֱמַר בָּהּ (ויקרא כ"ה:י"ז) וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹקֶיךָ וְזוֹ לֹא נֶאֱמַר בָּהּ וְיָרֵאתָ.

וגרסי' באלה הדברים רבה כי לוית חן הם לראשך. מהו לוית חן. אמ' ר' פנחס בר חמא, לכל מקום שתלך מצות מלוין אותך. בנית בית, מצות מלוין אותך, שנא' (דברים כב, ח) כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגנך. עשית לך דלת, מצות מלוין אותך, שנא' (דברים יא, כ) וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך. לבשת בגדיך, מצות מלוין אותך, שנא' (דברים כב, יא) לא תלבש שעטנז. חרשת, לא תחרוש בשור ובחמור יחדו. קצרת, כי תקצור קצירך בשדך. אמ' הב"ה, אפי' לא היית עסוק בדבר אלא מהלך בדרך, המצות מלוין אותך, שנא' (דברים כב, ו) כי יקרא קן צפור לפניך בדרך. ושנינו במ' קדושין בפרק ראשון, כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין את ימיו ונוחל את הארץ, וכל מי שאינו עושה מצוה אחת אין מטיבין לו ואין מאריכין ימיו ואינו נוחל את הארץ. וכל מי שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ אין זה מן היישוב, וכל המחזיק בשלשתן עליו הכתוב אומר והחוט המשולש לא במהרה ינתק. וגרסי' בספרי כל העושה מצוה אחת סמוך למיתתו דומה כאלו קיים את התורה כולה ולא היה חסר אלא אותה מצוה, וכל העושה עבירה אחת סמוך למיתתו דומה כאלו ביטל את [כל] התורה.

ובתיקוני הזוהר (הקדמה, ב), אילין דנטרין אות ברית בתחומיה דאיהו לח' יומין, ונטרי אות שבת בתחומיה דאינין יי' יאהדונה"י דבגינייהו אוקמוה מארי מתני' דלא אישתכח בר נש פחות מתרוייהו. כתיב (דברים כב, ו) לא תקח אם על הבנים, ואינין דלא אשתכחו בכל יומא בשתי אותיות אלו דאינין אות תפילין ואות ברית מילה, ובשבת אות ברית ואות שבת, כתיב בהון (שם ז) שלח תשלח את האם. ואי תמרין, אמאי צריכין למהוי תרווייהו בכל בר נש בכל יומא. בגין דלא תשתכח שכינתא דאיהו יו"ד מן אדני יחידה בלא קודשא בריך הוא דאיהו יו"ד מן ידו"ד, וצריך בר נש דלא ישתכח בכל יומא פחית מתרווייהו. ואי לא, עליה אתמר (משלי טז, כח) ונרגן מפריד אלוף, דא מפריד אלופים דעלמא משכינתא נוקבא, דאיתמר בה אות היא לעולם, תורה ברית מלח עולם היא, ובגין דא אות תפילין נוקבא, אות ברית דכורא, ורזא למלה (דברים ל, יב) מי יעלה לנו השמימה בראשי תיבין מילה, ובסופי תיבין ידו"ד. בתפילין נוקבא, הדא הוא דכתיב (שמות יג, טז) והיה לאות על ידכה, יד כהה, עד כאן לשונו: