מוסר על דברים כב:יט

וְעָנְשׁ֨וּ אֹת֜וֹ מֵ֣אָה כֶ֗סֶף וְנָתְנוּ֙ לַאֲבִ֣י הַֽנַּעֲרָ֔ה כִּ֤י הוֹצִיא֙ שֵׁ֣ם רָ֔ע עַ֖ל בְּתוּלַ֣ת יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֽוֹ־תִהְיֶ֣ה לְאִשָּׁ֔ה לֹא־יוּכַ֥ל לְשַּׁלְּחָ֖הּ כָּל־יָמָֽיו׃ (ס)

שערי תשובה

וְהַמּוֹצִיא שֵׁם רַע שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר י"ד:ל"ז) וַיָּמֻתוּ הָאֲנָשִׁים מוֹצִאֵי דִבַּת הָאָרֶץ רָעָה בַּמַּגֵּפָה לִפְנֵי ה'. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ערכין טו.) אִם הַמּוֹצִיא שֵׁם רַע עַל הָאָרֶץ עָנְשׁוֹ בְּמִיתָה. הוֹצִיא שֵׁם רָע עַל אִישׁ יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּתְחַיֵּב בַּתּוֹרָה וּבַמִּצְוֹת עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. וְנֶאֱמַר (דברים כב) וְעָנְשׁוּ אֹתוֹ מֵאָה כֶסֶף וְנָתַן לַאֲבִי הַנַּעֲרָה כִּי הוֹצִיא שֵׁם רָע וְגוֹ'. הִנֵּה לֹא הִזְכִּיר הַכָּתוּב חֶטְאוֹ עַל אֲשֶׁר הָיָה מְבַקֵּשׁ נֶפֶשׁ הָאִשָּׁה וּמְסַבֵּב לַהֲמִיתָהּ בְּבֵית דִּין בְּעֵדֵי שֶׁקֶר אֲשֶׁר הֵבִיא עַל זְנוּתָהּ. וְהִזְכִּיר עֲוֹן הוֹצָאַת שֵׁם רַע. כִּי הוּא הֶעָוֹן הַגָּדוֹל יוֹתֵר מִן הַמְבַקֵּשׁ נֶפֶשׁ לִסְפּוֹתָהּ. כִּי צַעַר הַכְּלִמָּה מַר מִמָּוֶת וְכֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (כתובות מו.) עַל הוֹצָאַת שֵׁם רַע חִיֵּב הַכָּתוּב מַלְקוּת וּמָמוֹן. לֹא עַל דְּבַר אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ לַהֲמִיתָהּ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ירושלמי בבא קמא ח:ז) כִּי הַמּוֹצִיא שֵׁם רַע בְּדִבְרֵי פְּגָם מִשְׁפָּחָה אֵין לוֹ כַּפָּרָה עוֹלָמִית. כִּי לֹא דַּיּוֹ בִּמְחִילַת הַחַיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָה. כִּי סִבֵּב לְהַחְפִּיר וּלְהַבְאִישׁ מוֹלַדְתָּם אֲשֶׁר יוֹלִידוּ. וְעוֹד אֲנַחְנוּ מוֹסִיפִים בֵּאוּר בָּזֶה בְּבֵאוּר חֹמֶר עָוֹן אַרְבַּע כִּתּוֹת.
שאל רבBookmarkShareCopy

שני לוחות הברית

ויש כאן מקום עיון גדול א"כ שלא נקרא שלם אלא כשקיים כל התרי"ג, לפי זה לא היה ולא יהיה אדם שלם בכל העולם כי הוא בחלק הנמנע שיוכל אדם לקיים כל התרי"ג, כי יש ד' סיבות שלא יוכל לקיים כולם. הא' היא סיבה נמנעת לגמרי, כגון תורת כהנים שהם מצות הנוהגים בכהנים והם בכלל התרי"ג, ואלו הם מהנמנע לקיים ללוי ולישראל. וכן יש מצות שהם בלוים ולא בכהנים וישראלים. וכן יש שאין חייבים בהן אלא ישראלים ולא כהנים ולא לוים. הב' היא באפשריות אבל בסיבה רחוקה, כגון מצות יבום וחליצה אם אין לו אח או יש לו בנים אז המצוה בטילה אצלו, ואי אפשר לקיימה אלא אם מת ובן ובת אין לו ויש לו אח. וכן מצות (דברים כב, יט) לא יוכל לשלחה כל ימיו, אם לא הוציא שם רע אין חל עליו ציווי זה. וכן לא יחזיר גרושתו משנשאה אם לא גירש אשתו אין חל עליו הציווי זה, והרבה כאלה. ג' יש מצות שהם יותר חלים מכל מקום תלוים בסיבה, אף שהם סיבה קרובה מכל מקום בהתבטל הסיבה אין מקום לחול המצוה, כגון מצות מזוזה מי שידור באוהל פטור ממצוה זו, ואם אין לו בגד בת ד' כנפות פטור מציצית, ויש כיוצא בזה. והד' מצות התלויות במקדש והתלויות בקדושת הארץ אלו אין חלין בחוץ לארץ ואף נתבטלו בחורבן המקדשהגה"המצאתי כתוב בקונטריסים דמגילת סתרים וזה לשונו, סוד ענין המצות שהם נוהגות היום, כל מצות התורה הם תרי"ג, רמ"ח מצות עשה שס"ה מצות לא תעשה. מן הרמ"ח מצות עשה אין חייבין בזמן הזה אלא קכ"ו מצות עשה, ומן שס"ה מצות לא תעשה רמ"ג, שהם בין עשה ובין לא תעשה שס"ט. וסימנך (שה"ש א, ב) אני ישנ"ה, ישנ"ה עם ד' אותיות האלה עולה שס"ט. נמצא שחסרו מהמצות בזמן הזה קכ"ב ממצות עשה, וקכ"ב ממצות לא תעשה, עולה חשבון כולם רמ"ד, הם אותיות מר"ד, רוצה לומר בשביל שמרדנו בו חרבה בית מקדשנו והושלכנו מארצינו. מאלה קכ"ו מצות עשה שאנו חייבים בזמן הזה מ"ח מצות עשה מהם חייב בהם כל האדם, ע"ח מצות אין חיוב לכל אדם אלא מי שנזדמן לו אותה מצוה, ומהרמ"ג מצות לא תעשה אין חייב בה אדם אלא רכ"ב, והכ"א הנשארים אין חייב בה כל אדם אלא למי שנזדמן לו. וכשתחבר מ"ח מצות עשה עם רכ"ב מצות לא תעשה, עולה מאתים ושבעים, וסימנך (שם) ולבי ע"ר::
שאל רבBookmarkShareCopy

שמירת הלשון

יֵדַע הָאָדָם כַּמָּה גָּדוֹל כֹּחָהּ שֶׁל לָשׁוֹן הָרָע, כִּי הִנֵּה כְּשֶׁהָיִינוּ בַּמִּדְבָּר כַּמָּה פְּעָמִים, מָרִינוּ אֶת פִּי ה' בָּעֵגֶל וּכְהַאי גַּוְנָא, וַאֲפִלּוּ הָכֵי לֹא נֶחְתַּם גְּזַר דִּינָם עֲלֵיהֶם אֶלָּא עַל לָשׁוֹן הָרָע שֶׁל מְרַגְּלִים בִּלְבַד, וְכִדְאִיתָא בַּעֲרָכִין (דף ט"ו) בַּמִּשְׁנָה. וְאִיתָא שָׁם, דְּהָאֲמִירָה שֶׁמְּקַלְקֵל הָאָדָם בְּפִיו חֲמוּרָה מִן הָעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה, דַּהֲרֵי הַמְאַנֵּס אֶת הַבְּתוּלָה נוֹתֵן רַק חֲמִשִּׁים כֶּסֶף, וְאִלּוּ בַּמּוֹצִיא שֵׁם רָע קְנַסְתּוֹ הַתּוֹרָה מֵאָה כֶּסֶף עַל הַשֵּׁם רַע שֶׁהוֹצִיא, כְּדִכְתִיב (דברים כ"ב י"ט): "כִּי הוֹצִיא שֵׁם רַע עַל בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל", וְגַם הוּא מְחֻיָּב מַלְקוֹת עֲבוּר זֶה, כְּדִכְתִיב (שם י"ח): "וְיִסְּרוּ אֹתוֹ" (וּכְעֵין מַה דְּאִיתָא בִּפְסָחִים דַּף קּי"ג בְּזִיגוּד).
שאל רבBookmarkShareCopy