לֹֽא־יָבֹ֧א פְצֽוּעַ־דַּכָּ֛א וּכְר֥וּת שָׁפְכָ֖ה בִּקְהַ֥ל יְהוָֽה׃ (ס)
אור ישראל
אחת היא אשר חכמי המוסר הרחיקוה מלבוא בקהל ישראל היא הפלפול ולדעתי נהפוך הדבר. הפלפול הוא יסוד גדול וחזק לבקשת האמת וכמעט בלעדה לא תקום לב' עילות. הא'. השכל העמוק והישר אשר הוא יסוד הראשי (אחר יסוד העיקר גודל הבקיאות) למטרת האמת. החוב וההכרח להרחיבו לחדדו ולהישירו (איש לפי ערכו) אשר כמעט בלתי אפשר ע"י בחינת האמת המוגבל מכל צד. אכן ע"י התבוננות בפלפול התורה. וביד האדם להרחיבה כחפצו. באופן שילך ע"ד הנאה והיפה מאירת עינים. תישר ותחדד שכל האדם ואז אם ילוה גודל הבקיאות. בידו (לפי ערכו) לחפש האמת. הב'. היא אשר חזקה עלי יד הנסיון בילדותי בהיותי אסור בלימוד המוסר ומשפטי' *) ויצקתי מים ע"י מורי הרב מ' יוסף זונדל היושב בירושלים חוב"ב, ועד כה לא הגעתי לקרסוליו, הוא היה סולם מוצב ארצה טרוד ברעיוני המסחר, לבקש טרפו כדרך בע"ב אשר מחיתם כבד לפניהם, וראשו מגיע השמימה בטרדה גדולה מדי לחיי נפשו. משפט לימודו העקרי היה בעיון הנצרך לו למעשה, למד הגמ' כו' הב"י וכל האחרונים בעיון, וביותר העיון הגדול בביאורי הגר"א ז"ל, וכשלמד הסעיף ש"ע או הענין עם כל אביזרייהו, היה הציור לפניו כמו שבא הדין לפניו למעשה. ועיין וחקר היטב משפטו עד שהעמידו לפסק נצב, ואז חזר פעמים רבות עד שהיו בידו כמונח בקופסא, כל לימודו בתנ"כ גמ' מדרשים זוהר היסוד לחפש ידיעת המעשה, ועל כל אלה גודל היגיעה ליישר המדות ולחובת הלבבות, הארכתי מעט במעלת אדם הגדול הלזה, (אור עולם לפי השערתי), יאריך ד' ימיו ושנותיו למען ישמעו הבע"ב וילכו באורחותיו. גמרתי בדעתי לכוף יצרי (אשר השתוקקה להראות פלפולי נגד בני גילי) לעזוב לגמרי דבר הפלפול ורק אל האמת יהי' מבטי (נער הייתי מקום האמת לא ידעתי כי רחוקה ממני כרחוק מזרת ממערב) ע"פ ציורי אז. הפשטות. הקיצור. והחפץ לדרוש האמת. בהליכתי במצב הלזו השקפתי בעין חודרת כי התשוקה להראות כח שכלי פרצה גבול האמת ותתעה את שכלי להטות האמת אל חפצי והאמת ברצון תכונן. אז אמרתי טוב טוב לי להתיר לי באין חשש ויראה להשתמש בפלפולים (כאשר התירו חז"ל לחידודא) למען תהיה שכלי חפשי משבית היצר. וכ"כ גדל הרעיון הזה אצלי עד אשר רחקה נפשי להאמין (אם לא ליחידי סגולה) כי יתיצב האדם בטהרת השכל לבל יטהו אל הרצון לאמר כי זהו שכל מזוקק. בלתי אם יצא חפשי להגיד פלפולים כרצונו באין מפריע:
שני לוחות הברית
תקנ"ט, שלא יבא סריס בקהל ה' ר"ל שלא יבא על בת ישראל שנאמר (דברים כג, ב) לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה'. ...
שני לוחות הברית
זה לשון הסמ"ג בהקדמתו ללאוין, וגם בחשבון חולקין על הרמב"ם ז"ל, שהוא מונה אלמנה ויתום בלאו אחד (שמות כב, כא), ועמוני ומואבי בלאו אחד (דברים כג, ד), ושאור ודבש בלאו אחד (ויקרא ב, יא), וחרצן וזג בלאו אחד (במדבר ו, ד), ופצוע דכא וכרות שפכה בלאו אחד (דברים כג, ב), ונא ומבושל בלאו אחד (שמות יב, ט), ומפני זה דחק עצמו למצא לאוין דחוקין למלאות חשבונו. ובשם רבינו שלמה בר יצחק בארנו בספר מל"ת במצות (ויקרא ב, יא) שאור ודבש בל תקטירו, שהם במנין שני לאוין כמו אלמנה וגרושה (ויקרא כא, יד), שגם הוא מודה שהם שני לאוין אף על פי שנכתבו בלאו אחד, ושם הביאנו ראיות מבוארות על הדברים האלה, עד כאן לשונו בהקדמתו ללאוין: