מוסר על דברים כג:ד

בוא וראה כמה גדול כח האכסניא שריחקה שתי אומות מישראל. שנאמר (דברים כג, ד) לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה'. וכתיב (דברים כג, ה) על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים. ואע"פ שהמן היה יורד והשלו היה מצוי והבאר הולכת עמהם, דרך ארץ היא לקבל הבא מן הדרך ולקדמו באכילה ובשתיה. ודרשו ז"ל בזכות אכסניא לא תתעב אדומי כי אחיך הוא לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו, וכתי' (דברים כג, ט) בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם וגו'. ומה מצריים שנשתעבדו בישראל בפרך על ידי שנעשו להם אכסניא זכו לבא בקהל לדור שלישי, המכניס רעבים וצמאים ומאכילם ומשקם על אחת כמה וכמה. צא ולמד מעובד אדום הגתי, דכתי' (שמואל ב ו, יב) ויברך ה' את עובד הגתי בעבור ארון האלהים. ומה בשביל שכיבד וריבץ לפניו והדליק נרות כך, המכניס רעבים וצמאים על אחת כמה וכמה. צא ולמד מן השונמית, דכתי' (מלכים ב ד, ח) ויהי היום ויעבור אלישע אל שונם ושם אשה גדולה ותחזק בו לאכל לחם וגו'.

זה לשון הסמ"ג בהקדמתו ללאוין, וגם בחשבון חולקין על הרמב"ם ז"ל, שהוא מונה אלמנה ויתום בלאו אחד (שמות כב, כא), ועמוני ומואבי בלאו אחד (דברים כג, ד), ושאור ודבש בלאו אחד (ויקרא ב, יא), וחרצן וזג בלאו אחד (במדבר ו, ד), ופצוע דכא וכרות שפכה בלאו אחד (דברים כג, ב), ונא ומבושל בלאו אחד (שמות יב, ט), ומפני זה דחק עצמו למצא לאוין דחוקין למלאות חשבונו. ובשם רבינו שלמה בר יצחק בארנו בספר מל"ת במצות (ויקרא ב, יא) שאור ודבש בל תקטירו, שהם במנין שני לאוין כמו אלמנה וגרושה (ויקרא כא, יד), שגם הוא מודה שהם שני לאוין אף על פי שנכתבו בלאו אחד, ושם הביאנו ראיות מבוארות על הדברים האלה, עד כאן לשונו בהקדמתו ללאוין:

לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' גם דור עשירי לא יבא להם בקהל ה' עד עולם; על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים ואשר שכר עליך את בלעם בן בעור מפתור ארם נהרים לקללך (כי תצא כ"ג, ד'-ה').