לֹא־תַסְגִּ֥יר עֶ֖בֶד אֶל־אֲדֹנָ֑יו אֲשֶׁר־יִנָּצֵ֥ל אֵלֶ֖יךָ מֵעִ֥ם אֲדֹנָֽיו׃
שני לוחות הברית
שלא להסגיר עבד שברח מאדוניו [לארץ] ישראל, שנאמר (דברים כג, טז) לא תסגיר. (הגה"ה, כמו ויתנהו בסוגר תרגם יונתן בקולרין, הניחוהו פטור ומותר). טעם מצוה זו, כיון שנכנס בבקעה טהורה נבחרת לעבוד יוצר כל יתברך העומדים בה, ראוים להיות עבדי ה' ולא עבדי בני אדם, לכך לא נשיבהו אל אדוניו, אלא נשחרר אותו ונכתוב על עצמו דמיו, הכל למעלת ארץ ישראל וכבודה, לפיכך לא תסגיר שער העבד מאדוניו ואין פותח עמך, ישב בשער שטוב לו ויכנס בה לפרסם הנכנס בא"י אינו סגור בעיר דלתים ובריח, לכך לא תסגיר: