מוסר על דברים כג:יד

מִן הָאַזְהָרוֹת הַתְּלוּיוֹת (בלב) [בַּלָּשׁוֹן]. כִּי ה' אֱלֹקֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר (דברים כ"ג:ט"ו). אָמְרוּ זַ"ל כִּי בִּכְלַל הָאַזְהָרָה הַזֹּאת. כִּי בַּהֲגוֹתֵנוּ בְּתוֹרַת הש"י. וּבְדַבְּרֵנוּ בַּתְּפִלָּה לְפָנָיו. יִהְיֶה מַחֲנֵנוּ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בָּנוּ עֶרְוַת דָּבָר. לָכֵן נִצְטַוִּינוּ בָּזֶה לְהַזְכִּיר שֵׁם שָׁמַיִם בִּקְדֻשָּׁה. וְלַעֲסֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה וּתְפִלָּה בִּקְדֻשָּׁה. וְשֶׁלֹּא לְהַזְכִּיר שֵׁם שָׁמַיִם וְדִבְרֵי תוֹרָה אִם הוּא עָרֹם. אוֹ אִם יֵשׁ שָׁם אָדָם עָרֹם כְּנֶגְדּוֹ. וְכֵן הֻזְהַרְנוּ שֶׁיִּהְיֶה הַמָּקוֹם נָקִי. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ"ג:י"ד) וְחָפַרְתָּ בָהּ וְשַׁבְתָּ וְכִסִּיתָ אֶת צֵאָתֶךָ. וכ"ש כִּי הוּא מֻזְהָר שֶׁלֹּא לְהַזְכִּיר שֵׁם שָׁמַיִם אִם אֵין יָדָיו נְקִיּוֹת. וְאִם נָגְעוּ יָדָיו בְּדָבָר הַנִּמְאָס עָלָיו יִרְחָצֵם. וּכְעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר (תהילים כ"ו:ו') אֶרְחַץ בְּנִקָּיוֹן כַּפַּי. וּבְלֶכְתּוֹ בַּדֶּרֶךְ וְהוּא מִסְתַּפֵּק אִם הַדֶּרֶךְ נָקִי אַל יִזְכֹּר שֵׁם שָׁמַיִם. וְאַל יְדַבֵּר בְּדִבְרֵי תוֹרָה. וְאִם יֵשׁ דָּבָר שֶׁאֵינוֹ נָקִי לְאַחֲרָיו כְּגוֹן צוֹאָה אוֹ נְבֵלָה אוֹ מֵי מִשְׁרָה. צָרִיךְ שֶׁיַּרְחִיק ד' אַמּוֹת מִמָּקוֹם שֶׁכָּלָה הָרֵיחַ וּלְפָנָיו כִּמְלֹא עֵינָיו. וְהַזְּהִירוּת בָּזֶה מִדַּרְכֵי יִרְאַת שָׁמַיִם. שֶׁנֶּאֱמַר (מלאכי ג':ט"ז) לְיִרְאֵי ה' וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (במדבר ט"ו:ל"א) כִּי דְבַר ה' בָּזָה זֶה הַמְדַבֵּר דִבְרֵי תוֹרָה בַּמְּבוֹאוֹת הַמְטֻנָּפוֹת. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (קהלת רבה א׳:ז׳) יָהֵיב חָכְמְתָא לְחַכִּימִין מִפְּנֵי כִּי הַחֲכָמִים מְכַבְּדִים אֶת הַתּוֹרָה וְעוֹסְקִים בָּהּ בִּקְדֻשָּׁה. וְאִלּוּ נִתְּנָה לַטִּפְּשִׁים הָיוּ מְדַבְּרִים בְּדִבְרֵי תוֹרָה בַּמְּבוֹאוֹת הַמְטֻנָּפוֹת.

כְּתִיב בַּקְּרָא (דברים כ"ג י"ד): "וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶךָ". דָּרַשׁ בַּר קַפָּרָא (כתובות דף ה.): מַאי דִּכְתִיב: "וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶךָ", אַל תִּקְרִי אֲזֵנֶךָ אֶלָּא אָזְנֶךָ, שֶׁאִם יִשְׁמַע אָדָם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, יַנִּיחַ אֶצְבָּעוֹ בְּאָזְנוֹ. [וְהַיְנוּ כְּשֶׁהוּא מֵבִין שֶׁרוֹצִים לְהַשְׁמִיעוֹ, אִי נַמֵּי כְּדֵי שֶׁלֹּא יַשְׁמִיעוּהוּ יוֹתֵר]. וְהַיְנוּ דְּאָמַר ר' אֶלְעָזָר: מִפְּנֵי מָה אֶצְבְּעוֹתָיו שֶׁל אָדָם דּוֹמוֹת כִּיתֵדוֹת [הַיְנוּ שֶׁרָאשֵׁיהֶן דּוֹמוֹת לִיתֵדוֹת] ? דְּאִם יִשְׁמַע אָדָם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, יַנִּיחַ אֶצְבָּעוֹ בְּאָזְנָיו. וְתָנָא דְּבֵי ר' יִשְׁמָעֵאל: מִפְּנֵי מָה אֹזֶן כֻּלָּהּ קָשָׁה וְהָאַלְיָה רַכָּה? דְּאִם יִשְׁמַע אָדָם דָּבָר שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, יָכֹף אַלְיָה לְתוֹכָהּ, [וּבְאֶצְבָּעוֹ בִּלְבַד אֵינוֹ נִסְתָּם יָפֶה]. תָּנוּ רַבָּנָן: אַל יַשְׁמִיעַ אָדָם לְאָזְנָיו דְּבָרִים בְּטֵלִים, מִפְּנֵי שֶׁהֵם נִכְוִים תְּחִלָּה לָאֵיבָרִים.

וזה לשון מהר"ש הלוי אלקוויץ שורש ישי דף ע"ז בביאור המאמר, כוונתו, כי לשון נעל הנה נאמר על האשה, והוא לשון נקיה על דרך אומרם ז"ל באלה הדברים רבה (ילקוט כג, יד) ויתד תהיה לך על אזניך, בסוד ובלשון נקיה נאמרו דברי תורה, לא תשב לך בלא אשה עשה תיקון זיין שלך, עד כאן, וכן לענין נעל: