מוסר על דברים כד:יב

וחייב אדם להלוות לעני בשעת דחקו, שזה גם הוא בענין משא ומתן. ואם משכן לו עבוטו בחובו, ישיבנו לו כבוא השמש, דכתי' (דברים כד, יג) השב [תשיב] לו את העבוט כבוא השמש ושכב בשמלתו וברכך ולך תהיה צדקה לפני ה' אלהיך. וגרסי' בספרי כי תשה ברעך, אין לי אלא מלוה, לרבות שכר שכיר והקפת החנות מנין, ת"ל משאת מאומה. לא תבוא אל ביתו לעבוט עבוטו, יכול לא ימשכנו מבחוץ אלא ימשכנו מבפנים, ת"ל בחוץ תעמוד. כשהוא אומר והאיש, לרבות שליח ב"ד. ואם איש עני הוא, אין לי אלא עני, עשיר מנין, ת"ל (דברים כד, יב) ואם איש. א"כ למה נאמר עני, ממהר אני ליפרע על ידי עני יותר מעל ידי עשיר. לא תשכב בעבוטו, פי' לא תשכב ועבוטו עמך. השב תשיב לו את העבוט כבא השמש, מלמד שמחזיר לו כלי יום ביום וכלי לילה בלילה, קרדום בלילה ומחרישה ביום, אבל לא קרדום ביום ולא מחרישה בלילה. ושכב בשלמתו וברכך, מלמד שהוא מצווה לברכך. יכול אם ברכך את מבורך, ואם לא ברכך אי אתה מבורך, ת"ל (דברים כד, יג) ולך תהיה צדקה לפני ה' אלהיך, מלמד שהצדקה עולה לפני כסא הכבוד, וכן הוא אומר צדק לפניו יהלך. לא תעשוק שכיר עני ואביון. והלא כבר נאמר (ויקרא יט, יג) לא תגזול. מלמד שכל הכובש שכר שכיר עובר בשלשה לאוין, משום בל תעשוק, ובל תגזול, ובל תלין פעולת שכיר אתך עד בקר.

שלא למנוע המשכון בעת שצריך לו העני, שנאמר (דברים כד, יב) לא תשכב בעבוטו, לא תשכב ועבוטו אצלך. טעם מצוה זו, לפי שאנו מפקידים הנשמה ביד יוצר כל עיפה ויגיעה בידך אפקיד רוחי, והוא מחזירה חדשה חדשים לבקרים, ומדה כנגד מדה נדון, כמו שהוא לא החזיר המשכון לבעליו, כך לא יחזיר לו נשמתו. זהו שאמר לא תשכב בעבוטו, לא תשכב ותמות בעבור עבוטו של עני, שאם אתה תישן הוא אינו יכול לישן כי אין לו כסות בקרה ואיך תשכב בעבוטו: