מוסר על דברים כח:ו

ועל מסעות הללו רומזים המסעות בפרשה, כי דרך כלל יש רמז בפרשיות הללו מטות ומסעי על ענין הנשמה, ברוך אתה בצאתך וברוך אתה [בבאך] (דברים כח, ו), דהיינו מוצא הנשמה ממקורה והלוך ונסוע עד שובה למקומה הראשון. וזהו (במדבר לג, ב) מוצאיהם למסעיהם על פי ה', כי היא חלק ה' ואלה מסעיהם למוצאיהם, דהיינו חוזרת למקומה. ונרמז בפרשות מטות (שם ל, ג) איש כי ידור נדר או השבע שבועה, זה רומז למה שכתב הזוהר בפסוק (ויקרא ה, א) נפש כי תחטא ושמעה קול אלה כו', כי משביעין את הנשמה קודם בואה לעולם כמו שלמדו רבותינו ז"ל (נדה ל, ב), כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון. ואפשר כי ידור נדר נשמת שדי תבינם, בסוד בינה סוד נשמה חדשה. או השבע שבועה והיא נשמה מגולגלת, כי כבר מושבע ועומד. ואומר, לא יחל דבריו, ורמז נפלא באיש הוזכרו ב' עניינים לאסור איסר ככל היוצא מפיו יעשה, ובאשה לא הוזכר רק (במדבר ל, ה) אשר אסרה על נפשה יקום, ולא הזכיר עשיה, כי כל איסורין שבתורה האשה שוה לאיש זולת במצות עשה שהזמן גרמא (קידושין לה, א). אחר כך מתחיל מכיבוש ארצות למטה לארץ ישראל, אשר לעומת זה ארץ העליונה, כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא (סנהדרין פ"י מ"א) שנאמר (ישעיה ס, כא) ועמך כולם צדיקים כו'. ואז הרמז דאלה מסעי בני ישראל. ואז מרמזים אלו נבואת לרמזים שלנו מהמסעות שזכרנו שנסעו בהם מוצאיהם למסעיהם, אבל יהיו מסעיהם למוצאיהם כמו שכתבתי מנו"ן לנו"ן:

עוד באתי לגלות ענין אחד בפסוק והלכת בדרכיו, שירמוז ממש על ההליכה שיהיה ברוך בבואו וברוך בצאתו, וירמוז על זה (דברים כח, ו) ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך. וכן פסוק הסמוך לו (שם כה) יתן ה' וגו'. בדרך אחד תצא אליו ובשבעה דרכים תנוס. כלל הענין ירמוז, מאחר שאנחנו מחויבים להדמות אליו יתברך בכל יכולתינו במה שאפשר, אם כן מה הוא נסתר ונעלם (צ"ל ונגלה), דהיינו נסתר מצד מהותו ונעלם (צ"ל ונגלה) מצד פעולותיו, כן צריך האדם להיות נסתר מצד מהותו דהיינו מעלת התבודדות שיתבודד האדם ויהיה פרוש מן הכל, רק יתייחד עם קונו ויהיה נסתר מכל האדם, כאשר הארכתי במעלת ההתבודדות במקומו כי רב הוא, ואז טוב לו מצד מהותו כי יהיה דבוק בקונו. ויהיה נגלה מצד הפעולות לפעול טוב באחריני, כגון לילך בין רבים ויחידים ללמדם תורה, ולהוכיחם, ולגמול חסד עמהם, ולעשות קידוש השם ברבים, כמו שכתבתי לעיל בפרשת פנחס (תורה אור). וכאשר נגמר המצוה, אזי ישוב להתבודדות שלו להיותו נסתר מצד מהותו:

ועל זה בא הרמז בדרך אחד יצא ובשבעה דרכים תנוס, דע כי זה לעומת זה עשה אלהים, כמו שיש מ"ט פנים טהור ועם הכולל נ' כמו שכתבתי. כן הם מ"ט פנים טמ"א, ושער הנ' כולל. ודרך אחד הוא שער החמישים הכולל אלו ז' שהם ז' פעמים ז'. על כן הוזכר זה הדבר הן בברכה הן בקללה. וכבר זכרתי למעלה (ד"ה עוד באתי) הש"י הוא נעלם ונגלה, נעלם מצד מהותו, ונגלה מצד פעולותיו, והנגלה שלו יתברך הוא הנעלם שלנו, כי הנגלה מצד פעולותיו שהם דביקותו עמנו, והשגתינו היותר עמוקה היא שם בבנין שהם ז' פעמים ז' אלו. על כן נרחיק בכל מה דאפשר בהבל הבלים שהם ז' ימי בראשית הגשמיים שלמטה, רק נתייחד ונתבודד כו' ימי בראשית שלמעלה, זהו ענין בעלי קבין. אך מי שהולך ושוטט חוצה בשביל איזה קיום מצוה ותורה, ותכף חוזר להתבודדות שלו, על זה נאמר (דברים כח, ו) ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך. וזה ענין הקפיצה המהירות להתבודדות. גם מורה הקפיצה, בפתע פתאום יבא אדם אל המערה שהוא הקבר, ורמוז לשוב יום אחד לפני מותו כדתנא ר"א (שבת קנג, א). הוו נהירין כשמשא, רומז להתלבשות המדה שאמרו רז"ל (שם פח, ב) הנעלבין ואינם עולבין עליהם נאמר (שופטים ה, לא) כצאת השמש בגבורתו: