מוסר על דברים כח:מג

וזהו שרמז הפסוק (דברים כו, יט) ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהלה ולשם ולתפארת, נודע כי שם ותפארת הוא הבנין השלם, כי הם ד"ו פרצופין, ותהילה היא בינה כמו שהאריך הפרדס בערך תהלה רומז לג' ראשונות החשובות כאחת והם ראש הבנין. ובזה מתורץ למה בברכה הוזכר עליה פעם אחת כמו שאמר ולתתך עליון, ובקללה אמר (דברים כח, מג) הגר אשר בקרבך יעלה עליך מעלה מעלה, הזכיר ב' פעמים עליה^הגה"העל דרך הפשט, גם בהגר אינה רק עליה אחת. כיצד, כשהיו ישראל דבקים בקונם היו הם למעלה מן הכל, והנה פורענות ישראל לא היו שווים. כשלא קלקלו כל כך היו ישראל נשארו במדינתם בארץ המבורך נשאר במדריגתם, ולא היה להם עונש רק הגר שהיה מקודם תחתם עלה למעלה למעלה מהם בהשפעה מרובה, נמצא צריך הגר לעלות ב' מעלות קודם שיעלה מעלה אחת על ישראל, דהיינו עליה אחת שעולה מלמטה להיותו שוה למעלת ישראל, ואחר כך עליה שניה שעולה למעלה מהם. אמנם לא עלה אלא מעלה אחת על הישראל. וכשגבר החטא אז היה העונש בישראל, ונתקיים ואתה תרד מטה מטה, כי מעלת הגר נשאר במקומו, וישראל ירדו למטה למטה, דהיינו למטה אחת להיות שוה לו, ולמטה שניה להיות תחתיו. וכענין הזה פירשתי (חולין ס, ב) בקטרוג הלבנה שאמרה, רבונו של עולם, מפני שאמרתי דבר הגון אמעט את עצמי. וקשה לכאורה, אלא מאי, החמה תתמעט, מאי חזית דדמא דידך סומק טפי. אלא הלבנה אמרה, רבונו של עולם, היה לך להניחני במקומי, להעלות החמה למעלה ממני, ואז לא היינו גם כן שוים בכתר אחד, וק"ל:, הלא מדה טובה מרובה ממדת פורענות. אלא מעלה מעלה הוא פרט, ואין ריבוי אלא למעט כי יהיה לגר מעלה ועוד מעלה ולא יותר. אבל לתתך עליון הוא כלל הכולל כל העליות:

ועל דרך הפשט, כך אמרה, למה אמעט את עצמי תניח אותי במקומי והחמה עלה תעלה, קרוב לענין זה שכתבתי במקום אחר על פסוק (עי' דברים כח, מב) הגר שבך יעלה מעלה מעלה וגו':

ולא תימא סברת רבא נמי דחיקא מילתא, דבקרא אמר לנכרי תשיך ולומר שהוא תשוך. דע, דאין כוונת רבא היא לשנות הקרי מן תשיך לתשוך. רק הענין הוא כי לתיבת תשוך אין לו אלא פירוש אחד, שישך את הגוי ויקח ממנו ריבית. אבל תיבת תשיך יש לה שני פירושים, אם שישוך הוא ויקח ריבית, או שיגרם להשיך הוא את אחר שיקח ממנו ריבית. והא למה זה דומה, להא דכתיב (דברים כח, סג) והיה כאשר שש ה' עליכם להיטיב אתכם וגו' כן ישיש ה' עליכם להאביד, ואמרו בגמרא (מגילה י, ב), הוא אינו שש, אבל משיש אחריני כו'. ויש להקשות על זה הלא בגאולה דלעתיד בודאי הקב"ה ישמח בתשועת ישראל כמשוש וגו' כן ישיש עליך ה' אלהיך (דברים כח, מג), ואז אינו משיש לאחריני רק ישיש בעצמו. אלא על כרחך ישיש לו שני פירושים, וישוש אין לו אלא פירוש אחד. כן ענין תשיך ותשוך, וס"ל לרבא לפרש תשיך כמו תשוך בשביל הדוחק דלא סגי דלאו הכי, דזה אינו קשה רק אם נשאר הפירוש תשיך פועל יוצא שהלוה נותן להמלוה. אבל אם פירושו כמו תשוך, אז ניחא וכמו שכתבו התוספות, ובא לאורויי שמחויב המלוה לישוך להגוי. וזהו סברת הרמב"ם גם כן. וכדי שלא יהיה נדחה ח"ו הסיפרי^הגה"הוממה שכתבתי יהיה מתורץ מה שהקשה מהרי"ק בביאורו על הרמב"ם בהלכות מלוה ולוה פרק ה' ושני בשינויא דחיקא. וזה לשונו שם, וקשיא לי על דברי רבינו שתשיך משמעותו שמלוה הגוי בריבית, דהכי קאמר, תניח אותו שישוך אותך, וזה ודאי אינו מצוה. ולפי דברי רבינו כך היה לו לכתוב, לנכרי תשוך, דמשמע תלוה אותו כדי שתשתכר אתה בנטילתך ממנו ריבית. ואפשר לדחוק ולומר דאיידי דבעי למימר ולאחיך לא תשיך, לומר שאף הלוה עובר בלאו, כתב לנכרי תשיך. ומכיון שלמדנו שזו מצות עשה, ודאי לא צותה תורה שנהנה לגוי, ואית לן לפרושי האי תשיך כמו תשוך ושביק ליה לקרא דאיהו דחיק ומוקים נפשיה, עד כאן לשונו:
ולפי מה שכתבתי הכל מרווח, כי הרמב"ם סבירא ליה כרבא שאוחז הפירוש של תשיך הוא שישוך המלוה וכמו שכתבתי::