יִשָּׂ֣א יְהוָה֩ עָלֶ֨יךָ גּ֤וֹי מֵרָחוֹק֙ מִקְצֵ֣ה הָאָ֔רֶץ כַּאֲשֶׁ֥ר יִדְאֶ֖ה הַנָּ֑שֶׁר גּ֕וֹי אֲשֶׁ֥ר לֹא־תִשְׁמַ֖ע לְשֹׁנֽוֹ׃
יערות דבש חלק א
ירמיהו הנביא (ירמיהו ח כב) פתח בקונן על תפארת ישראל שנפלה הנה קול שועת בת עמי מארץ מרחקים הה' אין בציון אם מלכה אין בה הכעיסוני בפסיליהם וכו' עבר קציר כלה קיץ וכו' הצרי אין בגלעד וכו' מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה וכו' עד את חללי בת עמי כו' להבין ענין אמריו ומה זו התימה הה' אין בציון כי למה לא תמה על שום דבר בזה רק על זה קול שועת מארץ מרחקים אבל יובן לפי מה שנאמר בתוכחה (דברים כח מט) ישא ה' עליך גוי מרחוק אשר לא תדע לשונו ודעת הרמב"ן שלא נתקיים בבית ראשון כי נבוכדנצר היה שכן לארץ ישראל ולשונו לשון ארמאי קרוב ללשון הקדש אבל בבית שני היו רומיים רחוקים וגם לשונם לשון לטין רחוק מעברי ומפרשים אחרים אומרים כי בבית ראשון פרס מלך ספרד וכדומה באו לנבוכדנצר לעזרה והמה אומרים ערו ערו וכו' כי היה עם אכזרי ובכל זה צריך טעם למה עשה ה' ככה הלא כל מעשיו מדה כנגד מדה ומה זו מהמדה להביא גוי מרחוק ולשון נכרי אבל נראה כי אמרו חז"ל (סנהדרין סא ע"ב) מטיבן של קרובים אתה יודע טיבן של רחוקים והענין כי ישראל שנפתו בעונות הרבים לעבודה זרה לא היו נפתים לעבודה זרה שבסביבותם כי ראו שאין בהם מועיל אבל פיתו אותם באלהי נכר ממדינות רחוקים ולחשים בלתי ידועים ושמו אותותם אותות כאילו מפליא לעשות בהקטרה להם ולחישותן כהרוצה לשקר ירחיק עדותו ואמר שכך הוא פועל וכך הוא מטיב ומריע וכדומה וגלל כן היו בעונות הרבים ישראל נפתים אחריהם ולזה הכתוב אומר הלא מטיבן של קרובים אתה מכיר ברחוקים כי כמו שאלו אין בהן ממש כך אלו ולכך אשר עבדו לעבודה זרה הבא מרחוק והקטירו ולחשו בלחש וכשוף לחשים בלתי נודעים כי אילו היו בקיאים בלחשים ההם היו מבינים שכולו מעשה הבל ולהט וכשוף והקטרה לסטרא מסאבא ולכך היה עונשם מכ"מ להביא להם המצור גוי מרחוק ואשר לא ידעו לשונו אך זה בבית ראשון שהיו עובדים עבודה זרה אבל בבית שני אין זו מהמדה כי לא עבדו עבודה זרה וזוהיא שאלת ירמיה הה' אין בציון בשלמא שכפרו בציון בה' ובמלכו של עולם כמו בית ראשון יתכן שיהיה כן אבל הם לא כפרו בה' ומלכה ואדרבה עבדו את ה' למאוד ואם כן למה יבואו גוים יכעסוני בהבליהם ובפסיליהם הלא אנחנו לא עשינו כזאת וזו רוב קינות ירמיה ורוב עורר בכיתו:
שני לוחות הברית
הרי הכל סובב והולך על סוד דביקת השם בישראל, כל זמן שעושין רצון המקום אף השם שלם והכסא שלם, ובעגל שמטו אחד מטטרמולין דהיינו פני השור שהוא אחד מארבע חיות הנושאות הכסא. וכשישראל עושין רצון המקום הם נושאות הכסא בקיום התורה והמצות דהיינו תלמוד ומעשה ואז נקראים אדם כמו שכתוב (יחזקאל לד, לא) אדם אתם, והם מרכבה של אדם. ובלימוד התורה הם מרכבה של שור כמו שכתוב (משלי יד, יד) ורב תבואות בכח שור, ואמרו רבותינו ז"ל (ע"ז ה, ב) לעולם ישים עצמו לתורה כשור לעול. ומצד המעשה הם כארי וכנשר כמו שאמר יהודא בן תימא (אבות ה, כ) הוי עז כנמר, וקל כנשר. ופירש זה הטור על הלב והעין וכן כתיב (במדבר טו, לט) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, ובקלקול ישראל אז נתהפך מארי נתקיים (ירמיה ד, ז) עלה אריה מסבכו, ומנשר כתיב (דברים כח, מט) כאשר יראה הנשר. ומאדם אדום:
שיחות עבודת לוי
ונראה ליישב את הקושיות הנ"ל על פי דברי הרמב"ן (בחוקותי כ"ו, ט"ז) שכתב, "ודע והבן כי האלות האלה ירמזו לגלות ראשון, כי בבית הראשון היו כל דברי הברית הזאת הגלות והגאולה ממנו, שכן תראה בתוכחות, שאמר 'ואם בחקתי תמאסו ואם את משפטי תגעל נפשכם', ואמר 'להפרכם את בריתי', והזכיר בהם במות וחמנים וגלולים (כ"ו, ל'), כי היו עובדי עבודת כוכבים ועושים כל הרעות וכו', ואמר בגלות (כ"ו, ל"ד-ל"ה) 'אז תרצה הארץ את שבתותיה וגו' כל ימי השמה תשבות את אשר לא שבתה', שהיו שנות הגלות כשנים אשר בטלו השמיטות, וכן אמר הכתוב בגלות ההוא (דברי הימים ב' ל"ו, כ"א) 'למלאות דבר ה' בפי ירמיהו עד רצתה הארץ את שבתותיה כל ימי השמה שבתה למלאות שבעים שנה', כן התרה בהם וכן הגיע אליהם, א"כ דבר ברור הוא שעל הגלות ההוא דיבר הכתוב וכו', וכל אלה דברים ברורים בברית הזאת שהוא באמת ירמוז לגלות הראשון והגאולה ממנו, אבל הברית שבמשנה תורה ירמז לגלותנו זה ולגאולה שנגאל ממנו, כי הסתכלנו תחילה שלא נרמז שם קץ וקצב ולא הבטיח בגאולה, רק תלה אותה בתשובה, ולא הזכיר בעבירות ההם שיעשו אשרים וחמנים ושיעבדו עבודת כוכבים כלל, אבל אמר (כי תבוא כ"ח, ט"ו) 'והיה אם לא תשמע בקול ה' אלקיך לשמור לעשות את כל מצותיו וחוקותיו', אמר כי מפני שיעברו על קצת מצותיו שלא ישמרו ויעשו את כולן יענשו, שכך היה בבית שני, כמו שאמרו (יומא ט' ב') שבית ראשון מפני מה חרב, מפני עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים, בית שני שאנו בקיאים בהם שהיו עוסקין בתורה ובגמילות חסדים מפני מה חרב, מפני שנאת חנם שהיתה ביניהם וכו', ואמר בקללות (כי תבוא כ"ח, מ"ט) 'ישא ה' עליך גוי מרחוק מקצה הארץ כאשר ידאה הנשר', שבאו עליהם עם רומי הרחוקים מהם מאד וכו', וכן 'והפיצך ה' בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ' (כי תבוא כ"ח, ס"ד), הוא גלותנו היום שאנו מפוזרים מסוף העולם ועד סופו וכו'", ע"ש באריכות נפלאה בענין זה.