מוסר על דברים כח:נח

הרי שורש הקדושות העבדות, עבד ה' ממש, לו לשמו להיות מרכבה אליו, כענין שנאמר (ישעיה מג, ז) כל הנקרא בשמ"י לכבודי בראתי"ו, וכתיב (דברים כח, נח) לירא"ה את הש"ם הנכב"ד. ועל זה אמר (עי' ברכות נח, א) ברוך שחלק מכבודו ליריאיו, כי השם הנכבד כבוד ליריאיו וחלק מכבודו להם, כי שכר מצוה מצוה (תדא"ר טז, ט). רצונו לומר, ביותר שעובד את השם נעשה עבד לעולם הבא דהיינו מרכבה, וזהו שכר הנצחיי שצרור תחת כסא הכבוד ונושא הכסא לפני ממחיצת מלאכי השרת, וזהו התכלית שהושם בגן עדן במקום רוחני לעבדה ולשמרה, שם העבודה האמיתית, כי שררה הנתנה לנו עבדות היא לנו להש"י:

אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר (שמות כ"ב:כ"ז). לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ (ויקרא י"ט:י"ד). הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה שֶׁלֹּא יְקַלֵּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל בַּשֵּׁם וְלֹא בְּאֶחָד מִכָּל הַכִּנּוּיִים. וּמָה שֶׁהֻזְכַּר בַּתּוֹרָה אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל וְנָשִׂיא וְחֵרֵשׁ. כִּי בָּא לְהַזְהִיר שֶׁלֹּא לְקַלֵּל הַשּׁוֹפֵט כַּאֲשֶׁר יַרְשִׁיעֵהוּ בַּדִּין. וְלֹא אֶת הַנָּשִׂיא כַּאֲשֶׁר יַעֲנֹשׁ אֹתוֹ לְשַׁלְּחוֹ בְּיַד פִּשְׁעוֹ. וְהֻצְרַךְ לְהַזְכִּיר הַחֵרֵשׁ. פֶּן תֹּאמַר אֵין עֹנֶשׁ בְּקִלְלָתוֹ. אַחֲרֵי אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ שׁוֹמֵעַ וְלֹא יַשִּׂיגֵהוּ צַעַר עַל קִלְלָתוֹ. וּבְסוֹף פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים נִכְתַּב אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל. לֵאמֹר שֶׁלֹּא תְּקַלֵּל הַשּׁוֹפֵט אֶת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה. אֲבָל הַשּׁוֹפֵט אֲשֶׁר לֹא כַּדָּת אוֹתוֹ תְּקַלֵּל. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַמְּקַלֵּל אֶת חֲבֵרוֹ אוֹ אֶת עַצְמוֹ בַּשֵּׁם לוֹקֶה וְעָנְשׁוֹ בִּידֵי שָׁמַיִם רַב מְאוֹד. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ"ח:נ"ח-נ"ט) אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת [וגו'] לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ. וְהִפְלָא ה' אֶת מַכֹּתְךָ. וְגוֹ'. וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עִנְיַן הַפָּסוּק הַזֶּה עַל מִי שֶׁמְּקַלֵּל אֶת חֲבֵרוֹ אוֹ אֶת עַצְמוֹ בַּשֵּׁם.

אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל וְנָשִׂיא בְעַמְּךָ לֹא תָאֹר (שמות כ"ב:כ"ז). לֹא תְקַלֵּל חֵרֵשׁ (ויקרא י"ט:י"ד). הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה שֶׁלֹּא יְקַלֵּל אִישׁ מִיִּשְׂרָאֵל בַּשֵּׁם וְלֹא בְּאֶחָד מִכָּל הַכִּנּוּיִים. וּמָה שֶׁהֻזְכַּר בַּתּוֹרָה אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל וְנָשִׂיא וְחֵרֵשׁ. כִּי בָּא לְהַזְהִיר שֶׁלֹּא לְקַלֵּל הַשּׁוֹפֵט כַּאֲשֶׁר יַרְשִׁיעֵהוּ בַּדִּין. וְלֹא אֶת הַנָּשִׂיא כַּאֲשֶׁר יַעֲנֹשׁ אֹתוֹ לְשַׁלְּחוֹ בְּיַד פִּשְׁעוֹ. וְהֻצְרַךְ לְהַזְכִּיר הַחֵרֵשׁ. פֶּן תֹּאמַר אֵין עֹנֶשׁ בְּקִלְלָתוֹ. אַחֲרֵי אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ שׁוֹמֵעַ וְלֹא יַשִּׂיגֵהוּ צַעַר עַל קִלְלָתוֹ. וּבְסוֹף פָּרָשַׁת מִשְׁפָּטִים נִכְתַּב אֱלֹהִים לֹא תְקַלֵּל. לֵאמֹר שֶׁלֹּא תְּקַלֵּל הַשּׁוֹפֵט אֶת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה. אֲבָל הַשּׁוֹפֵט אֲשֶׁר לֹא כַּדָּת אוֹתוֹ תְּקַלֵּל. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַמְּקַלֵּל אֶת חֲבֵרוֹ אוֹ אֶת עַצְמוֹ בַּשֵּׁם לוֹקֶה וְעָנְשׁוֹ בִּידֵי שָׁמַיִם רַב מְאוֹד. שֶׁנֶּאֱמַר (דברים כ"ח:נ"ח-נ"ט) אִם לֹא תִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת [וגו'] לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם הַנִּכְבָּד וְהַנּוֹרָא הַזֶּה אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ. וְהִפְלָא ה' אֶת מַכֹּתְךָ. וְגוֹ'. וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה עִנְיַן הַפָּסוּק הַזֶּה עַל מִי שֶׁמְּקַלֵּל אֶת חֲבֵרוֹ אוֹ אֶת עַצְמוֹ בַּשֵּׁם.