מוסר על דברים כח:סג

ובזה מתורץ קושיא חזקה שיש בפסוק (דברים כח, סג) והיה כאשר שש ה' אלהיך וגו' כן ישיש וגו'. והקשו רז"ל (מגילה י, ב) הלא הקב"ה מיצר בצרת ישראל' ואיך אמר שישיש על אבודם. ותירצו הוא אינו שש' אבל משיש אחריני. דיקא נמי' דכתיב ישיש ולא כתיב ישוש' עד כאן. וקשה הלא כתיב כן ישיש עליך ה' אלהיך, וזה פירוש שהוא בעצמו ישיש, ולמה כתיב ישיש, וכן כתיב (ישעיה סא, י) שוש אשיש. אלא על כרחך צ"ל דישוש אין לו אלא פירוש אחד, דהוא בעצמו ישוש, וכן כתיב בפרשת נצבים (דברים ל, ט) כי ישיב ה' לשוש עליך לטובה כאשר שש וגו'. אבל ישיש לו ב' פירושים, לפעמים פירושו ישיש אחריני, ולפעמים פירושו ישיש הוא בעצמו:

אבל עדיין צריכין אנחנו למודעי מאי טעמא גזר תיבה אחת שיהיה לו שני פירושים. ולפי מה שכתבתי ניחא, כי אלו ב' פירושים עולים בקנה אחד, כי מה שהוא יתברך משיש אחריני דהיינו שהאומות צרינו נעשים לראש, זאת היא הסיבה שישיש ה' לעתיד בטובת עמו ישראל כי מהקללה יהיה הברכה:

ולא תימא סברת רבא נמי דחיקא מילתא, דבקרא אמר לנכרי תשיך ולומר שהוא תשוך. דע, דאין כוונת רבא היא לשנות הקרי מן תשיך לתשוך. רק הענין הוא כי לתיבת תשוך אין לו אלא פירוש אחד, שישך את הגוי ויקח ממנו ריבית. אבל תיבת תשיך יש לה שני פירושים, אם שישוך הוא ויקח ריבית, או שיגרם להשיך הוא את אחר שיקח ממנו ריבית. והא למה זה דומה, להא דכתיב (דברים כח, סג) והיה כאשר שש ה' עליכם להיטיב אתכם וגו' כן ישיש ה' עליכם להאביד, ואמרו בגמרא (מגילה י, ב), הוא אינו שש, אבל משיש אחריני כו'. ויש להקשות על זה הלא בגאולה דלעתיד בודאי הקב"ה ישמח בתשועת ישראל כמשוש וגו' כן ישיש עליך ה' אלהיך (דברים כח, מג), ואז אינו משיש לאחריני רק ישיש בעצמו. אלא על כרחך ישיש לו שני פירושים, וישוש אין לו אלא פירוש אחד. כן ענין תשיך ותשוך, וס"ל לרבא לפרש תשיך כמו תשוך בשביל הדוחק דלא סגי דלאו הכי, דזה אינו קשה רק אם נשאר הפירוש תשיך פועל יוצא שהלוה נותן להמלוה. אבל אם פירושו כמו תשוך, אז ניחא וכמו שכתבו התוספות, ובא לאורויי שמחויב המלוה לישוך להגוי. וזהו סברת הרמב"ם גם כן. וכדי שלא יהיה נדחה ח"ו הסיפרי^הגה"הוממה שכתבתי יהיה מתורץ מה שהקשה מהרי"ק בביאורו על הרמב"ם בהלכות מלוה ולוה פרק ה' ושני בשינויא דחיקא. וזה לשונו שם, וקשיא לי על דברי רבינו שתשיך משמעותו שמלוה הגוי בריבית, דהכי קאמר, תניח אותו שישוך אותך, וזה ודאי אינו מצוה. ולפי דברי רבינו כך היה לו לכתוב, לנכרי תשוך, דמשמע תלוה אותו כדי שתשתכר אתה בנטילתך ממנו ריבית. ואפשר לדחוק ולומר דאיידי דבעי למימר ולאחיך לא תשיך, לומר שאף הלוה עובר בלאו, כתב לנכרי תשיך. ומכיון שלמדנו שזו מצות עשה, ודאי לא צותה תורה שנהנה לגוי, ואית לן לפרושי האי תשיך כמו תשוך ושביק ליה לקרא דאיהו דחיק ומוקים נפשיה, עד כאן לשונו:
ולפי מה שכתבתי הכל מרווח, כי הרמב"ם סבירא ליה כרבא שאוחז הפירוש של תשיך הוא שישוך המלוה וכמו שכתבתי::