מוסר על דברים כט:יח

וְהָיָ֡ה בְּשָׁמְעוֹ֩ אֶת־דִּבְרֵ֨י הָֽאָלָ֜ה הַזֹּ֗את וְהִתְבָּרֵ֨ךְ בִּלְבָב֤וֹ לֵאמֹר֙ שָׁל֣וֹם יִֽהְיֶה־לִּ֔י כִּ֛י בִּשְׁרִר֥וּת לִבִּ֖י אֵלֵ֑ךְ לְמַ֛עַן סְפ֥וֹת הָרָוָ֖ה אֶת־הַצְּמֵאָֽה׃

שני לוחות הברית

החמישי שוכב אם אבותיך וקם (דברים לא, טז), אם וקם קאי אשלפניו, מורה אמעלת תלמוד גדול, אשר על כן נשמת משה רבינו ע"ה מתפשטת בס' רבוא בכל דור כמו שאיתא בזוהר (תקו"ז תקון סט קיד, א), וזהו שמצינו פעמים בתלמוד (שבת קא, ב) משה שפיר קאמרת, כלומר אתה שפיר קאמרת מכח הניצוץ של משה רבינו ע"ה שנתפשט בך. ועל זה רומז הנך שוכב, אע"פ שאתה שוכב, קימה יש לך בס' רבוא בכל דור ודור. ואם קאי אשלאחריו, אז מורה על מעלת המעשה, ויהיה ביאור הפסוק על דרך ששמעתי ביאור בפרשת נצבים (דברים כט, יז-יח) פן יש בכם איש או אשה וגו'. כי בשרירות לבי אלך. שהענין הוא שאמר מה לי צורך בקיום המצות במעשה די לי בעיון ובהשכלה בהשגחה רוחניות המצות בהבנת הלב, ולבי ראה הרבה חכמה (קהלת א, טז), זה בשרירות לבי אלך. אמר, לא יאבה ה' סלוח לו כו' (דברים שם, יט). עד הנסתרות לה' אלהינו (שם כח). אין אני יוצא בידיעת הנסתרות. גם כי אין כל נסתר ידוע לנו רק לה' אלהינו, אלא עיקר החיוב המוטל עלינו הוא הנגלות לעשות בכל התורה הזאת (שם) במעשה עשיית מצות עשה שמירות מלא תעשה, כן יתבאר ג"כ זה הפסוק. כי יש קושיא מה זה וקם העם הזה וזנה, וכי זה היא קימה, זו היא נפילה. אלא הענין שיתבונן בקימה דהיינו לילך בשרירות לבו דהיינו העיון והעסק בהנסתרות. על זה הזהיר להשמיענו כי מעשה עדיף. ושניהם אמת, כי יש בחינת שתלמוד גדול, ויש בחינת שמעשה גדול, כמבואר לעיל בפרק נר מצוה. עוד יש בזה סוד ויתבאר בסמוך:
שאל רבBookmarkShareCopy

שני לוחות הברית

אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלהיכם וגו'. במעמד ההוא דיבר להם התוכחות שבמשנה תורה, ואחר כך אמר להם (דברים כט, יז) פן יש בכם איש או אשה וגומר, והיה רע ומר לישראל עד שהוכרח משה לומר להם אתם נצבים שיהיו התוכחות מקיימים אתכם כו'. וענין רע ומר שהיה להם הוא בחלק צדיק ורע לו צדיק בן רשע, כי הם היו מאותן שפירשו לחיים שנאמר אליהם (שם ד, ד) ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כלכם [היום] כמו שכתב רש"י, ולאבותיהם קרא משה ממרים שחטאו בעגל ובמרגלים, ואין לך פקידה ופקידה שאין בו מעון העגל (סנהדרין קב, א) בסוד הגלגול:
שאל רבBookmarkShareCopy

אור ישראל

אי לזאת. זאת תורת האדם לפקח על כל דרכיו. לבל יפול ברשת היאוש. כי כל עוד אשר עיניו פקוחות להרגיש ברעתו. בלי ספק. באין תאוה מוצאת ישמור דרכו וינצל מחלק היותר גדול. ומי פתי יאהב פתיות כזו. להתברך בלבבו לאמר. הלא טוב לי לסתום עין בינתי. למען הקטין הערך בהיותי שוגג בחלק הקטן. ויעזוב שמירתה בחלק היותר גדול:
שאל רבBookmarkShareCopy