מוסר על דברים כ:ג

שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד (דברים ה). הזכירה תורה פרשת שמע אחר עשרת הדברות לבאר כי בדבור (שמות כ׳:ב׳) אנכי ה' אלהיך יהיה היחוד. וכן דרשו ז"ל רבי נתן אומר מכאן תשובה למינין שאומרים שתי רשויות. שכשעמד הקב"ה על הר סיני ואמר אנכי ה' אלהיך מי מיחה בידו. ועל דרך הפשט הזכיר בכתוב הזה ג' שמות שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. שאלו אמר שמע ישראל ה' אחד היה פתחון פה לאומות העולם לומר שעל יראתם אומר הכתוב כן שהוא נקרא ה' לדעתם. ועל כן הוצרך לומר אלהינו כלומר אלהי ישראל. ואלו אמר ה' אלהינו אחד היה פתחון פה לאומות העולם לומר אמת הוא כי אלהי ישראל אחד גם אלהינו שאנו קורין אותו ה' הוא אחד כמו כן לכך הוצרך לומר ה' אלהינו ה' אחד, להורות כי ה' שהוא אלהי ישראל הוא לבדו נקרא ה' והוא אחד ברוך הוא וברוך שמו שאחדותו שלימה מכל צד ומכל פנה בלא שום הרכבה בעולם ואין לו דומה באחדותו לא בעליונים ולא בתחתונים. ומה שהזכיר משה שמע ישראל ה' אלהינו ולא אמר אלהיך כמו שאמר בכל מקום (דברים ח) שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן (שם) וידעת היום כי ה' אלהיך, ואמר (שם כ) שמע ישראל אתם קרבים היום כי ה' אלהיכם וגו', וכן בכל הפרשיות שידבר עם ישראל יזכיר לעולם אלהיך או אלהיכם, אבל כאן הזכיר אלהינו לפי שרצה להכניס עצמו בכלל, ודע כי ענין היחוד הוא נקרא עבודה שבלב כענין שכתוב (שם יח) ולעבדו בכל לבבכם. ולפי שהמדבר ידבר דבריו ולפעמים יתכוין בהם ולפעמים שלא יתכוין לבו לכך הזכיר לשון שמע שהוא כולל שמיעת אוזן והבנת הלב כלו' שיכוין את לבו בדבריו בענין היחוד כשהוא משמיע לאזנו, ולפי שאין כונת המיחד גלויה ומפורסמת אם פיו ולבו שוים או אחד בפה ואחד בלב ואי אפשר לו לאדם להעיד על חבירו אם כיון אם לא כיון ולכך תמצא עי"ן של שמע רבתי באותיות גדולות של מסירת, וכן ד' של אחד, והטעם לומר כי הקב"ה עד בדבר כענין שכתוב (ירמיהו כ״ט:כ״ג) ואנכי היודע ועד נאם ה'. ולכך צריך אדם להזהר הרבה בענין היחוד ושיפנה לבו מכל מחשבה גופנית כענין שאמרו (ברכות דף לד) מחינא ליה במרזפתא דנפחא עד דמכוין דעתיה. ודבר ידוע כי לא נברא גן עדן ומעלותיו כי אם לצורך אותם המיחדים שמו בכונה, המודה ביחוד הלא הוא כופר בע"ז וכל המודה בע"ז כופר ביחוד. וגיהנם בשבעה מדוריו לא נברא אלא לעובדי ע"ז. ומפני זה תמצא בפרשת בראשית י"ג פעמים גן ובענין מתן תורה בפרשת ואתחנן תמצא י"ג פעמים אש למען הודיעך כי כל המכוין באחד שמספרו י"ג כמספר י"ג מדות ניצול מאשה של גיהנם וזוכה לג"ע לי"ג מעלות שיש בו. והוא שדרשו (כתובות דף עז) רבי יהושע בן לוי אשכחיה לרבי שמעון בן יוחאי דהוה יתיב על תליסר תכטכי פיזא ירמוז לי"ג מעלות של ג"ע:

לא תגנובו, נגד אדם הראשון גנב היה, נטע רבעי, נפרש שהוא ביום רביעי, נח שיכור היה (בראשית ט, כא). וכי יגור אתכם גר, אברהם גר היה. פרשת מולך, זה אינו עבודה זרה רק עבודת האש. יש ב' אש, בית יעקב אש (עובדיה א, יח), והוא אש הקדוש, כי ה' אלהיך אש (דברים ד, כד), והאש שהיה במקדש כו'. אבל עשו אש הקליפה אשו של גיהנם על כן כתיב באש דמולך (ויקרא כ, ג) למען טמא את מקדשי. וקשה מקדש מאן דכר שמיה. אלא יעקב הוא אש דמקדש, והתקדשתם והייתם קדושים, והקדישו את קדוש יעקב (ישעיה כט, כג) והוא קדוש ישראל לה' נקרא שמו ישראל על שם ישראל סבא, רצה לומר הנקודה הראשונה דפירשי':

כבר כתבתי פירסום ניסים לכל האותות והמופתים אשר עשה משה היא המעלה הגדולה מצד שם ידו"ד, ולא זכו לראות זה כי אם עם קודש משרתי עליון ולא למיעבד ניסים לעיני שקרי שאין זה מקום דביקותם, רק עדה שלימה בסוד תורת ה' תמימה נתייחדו עתה בקהל ה' ונקראים שניהם בני ישראל. אמר הכתוב (במדבר כ, ג) וירב העם המה המריבים, והרעימו לחרחר הריב ביותר ואמרו (עי' שם ד) מדוע הבאתם קהל ה', כאלו לא על עצמם יצאו, אלא איך לא חסתם גם על קהל ה' משה ואהרן זה עשו שלא השגיחו בעם מדריגה התחתונה, רק מצד שעמהם הקהל. וזה (שם ו) ויבא משה ואהרן מפני הקהל. ה' ציוה להקהל העדה, ומכל שכן קהל ה' הם יביטו. ומשה ואהרן מפני הקהל, על כן חטאו. ובמה שקראום מורים לא חטאו, כי לא קראו מורים לזרע אברהם, רק לקהל. לא תביאו, אפילו הקהל שלא נטלו חלק בארץ ומכל מקום היו דרים שם, ומכל שכן שלא תביאו העדה. אשר נתתי להם, קאי על בני ישראל, אשר רבו בני ישראל. קשה לפי זה הלא העם רבו כדפי'. ותירץ על דרך מה שביארתי במקום אחר אלמלא אתה שאול והוא דוד כמה דוד אבדתי בפניו (מו"ק טז, ב):