מוסר על דברים כ:יט

לֹא תַשְׁחִית אֶת עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן (דברים כ':י"ט). הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה שֶׁלֹּא לִכְרוֹת כָּל עֵץ מַאֲכָל גַּם לִבְנוֹת בּוֹ מָצוֹר, כָּל זְמַן שֶׁיִּמְצָא מֵאִילָנֵי סְרָק דֵּי סִפּוּקוֹ. וְכֵן הֻזְהַרְנוּ בָּזֶה שֶׁלֹּא לְפַזֵּר מָמוֹן לָרִיק אֲפִלּוּ שָׁוֶה פְּרוּטָה. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ הַמְּקָרֵעַ עַל מֵתוֹ יוֹתֵר מִדַּי לוֹקֶה. וְכָל שֶׁכֵּן הַמְּשַׁבֵּר כֵּלִים בַּחֲמָתוֹ. כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה. הִשְׁחִית מָמוֹן. וְהִשְׁלִיט אֶת כַּעֲסוֹ לְהַעֲבִירוֹ עַל דִבְרֵי תוֹרָה. כִּי מֵעַתָּה יֵשׁ עִמּוֹ מִלְחָמָה מִיֵּצֶר הַכַּעַס לְהַעֲבִירוֹ עַל דָּתוֹ. כָּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (משלי כ"ט:כ"ב) וּבַעַל חֵמָה רַב פָּשַׁע. וּכְבָר הִקְדַּמְנוּ לְךָ מָה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה אִם רָאִיתָ אָדָם שֶׁהוּא מְשַׁבֵּר כְּלִי בַּחֲמָתוֹ יִהְיֶה בְּעֵינֶיךָ כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁכָּךְ דַּרְכּוֹ שֶׁל יֵצֶר הָרַע הַיּוֹם אוֹמֵר לוֹ עֲשֵׂה כָּךְ, וּלְמָחָר אוֹמֵר לוֹ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה לֹא יִשְׁפֹּךְ אָדָם מֵי בוֹרוֹ וַאֲחֵרִים צְרִיכִין לוֹ. אַף כִּי הֻזְהַרְנוּ שֶׁלֹּא לְהַשְׁחִית הַגּוּף בִּמְסִירָתוֹ לְסַכָּנוֹת. אוֹ בְּסִגּוּף הַגּוּף לְבַלְּעוֹ חִנָּם בְּתַעֲנִיּוֹת מִתּוֹךְ צַעֲרוֹ וְכַעֲסוֹ. וְלֹא לְהִתְאַבֵּל עַל מֵתוֹ [יותר מדאי]. אֲבָל הַמִּתְאוֹנֵן וְהַמִּתְאַבֵּל עַל עֲוֹנֹתָיו עָלָיו נֶאֱמַר (ישעיהו נ"ז:י"ח) דְּרָכָיו רָאִיתִי וְאֶרְפָּאֵהוּ וְאַנְחֵהוּ וַאֲשַׁלֵּם נִחֻמִים לוֹ וְלַאֲבֵלָיו. וְנֶאֱמַר (בראשית ט':ה') וְאַךְ אֶת דִּמְכֶם לְנַפְשֹׁתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה מִיַּד נַפְשׁוֹתֵיכֶם אֶדְרֹשׁ אֶת דִּמְכֶם.

עמוד השלום, אפילו במלחמה נצטוינו בשלום, כמו שנאמר במלחמת הרשות (דברים כ, י) וקראת אליה לשלום, אני שלום וכי אדבר המה למלחמה. ובמלחמת מצוה לא תחיה כל נשמה, כי אלו אנשים רעים וחטאים במאוד, וכליון שלהם גורם שינוח העולם בשלום. ונצטווינו גם על שלום הצומח אם יש בו תועלת, כמו שנאמר (שם יט) לא תשחית את עצה, אפילו בשעת מלחמה. וענין כהן משוח המשמיע לרבים ככתוב, ומעורר אהבת המקום יתברך, אז שלום לנו והמלחמה על צרינו, על כן לא נערוץ מפני האויב:

הנה ממשל משלים אנכי, כי האדם עץ השדה (דברים כ, יט), הוא ועץ השדה היינו הזית הנזכר בסמוך בנדון דידן ג"כ אינו מתכבד, על דרך משל הקדמתו לצנון הואיל ואין לו עמו שייכות כלל כנזכר, כבוד הקדמתו לא נחשב בעיניו למאומה, וק"ל: