מוסר על דברים לד:יא

ונגד מה שאמר פרעה מי ידו"ד, אמר הש"י אני יהו"ה. רמז לדבר (אבות א, יד) אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי מה אני. כדרך שאמר הלל למטה, כך מאמר הקב"ה למעלה, אם אין אני לי, כשאין אני מראה אני דהיינו אני יהו"ה, אז מי לי, דהיינו מאמר פרעה מי יהו"ה. וכשאני לעצמי, כלומר כשאני מגלה שמי המיוחד שהוא נקרא שם העצם זהו כשאני לעצמי, אז יתגלה מה אני, כלומר (תהלים קד, כד) מה רבו מעשיך ה' כולם בחכמה עשית, המורה על חידוש העולם מאין ומאפס. והנה כתיב לכל האותות והמופתים אשר עשה:

אמר (ש"ב ז, כג) ומי כעמך כישראל גוי אחד. הנה לאחר שקלקל אדם ודור אנוש וכן הרבה, עלתה השכינה למרום והמלאכים היו אז עם ה' וצבאו, ועליהם אמר ומי כעמך, כי הם היו עם ה'. לאחר זיכוך ישראל ורצה הקב"ה להשרות שכינה בתחתונים ובחר לישראל לו לעם אמר כישראל, כלומר ומי כישראל. זהו ומי כעמך ומי כישראל שהם גוי אחד המיוחד שבארץ אשר הלכו אמר לשון רבים, ובדברי הימים אמר לשון יחיד, והכל אחד כי ידו"ד בעצמו ובכבודו עשה הנפלאות, רק דרך העברה דרך משה כתיב (דברים לד, יא) לכל האותות ונפלאות אשר עשה משה. נמצאו מצד עצם הנסים הוא יתברך עושה נפלאות לבדו, וכן להיות הדרך למעבר הוא משה לבדו. על כן יצדק כשכתיב לשון יחיד הלך לפדות הן על הש"י הן על משה רבינו ע"ה, ויצדק ג"כ לשון הלכו:

על דרך הפשט נוכל לתרץ על פי מה שנקדים מה שכתב הר"ן בדרשותיו כי הקשה קושיה גדולה, הלא משה רבינו ע"ה הוא אבי הנביאים ונבואתו היתה למעלה מהטבע לכל האותות אשר עשה, ואיך היה בו מום שהיה חסר אף מהטבע כי היה ערל שפתים, אין לך מום גדול מזה כי מעלת האדם על בעל חי שהוא שהאדם חי מדבר והוא היה ערל שפתים. ובפרק אין בן המודר (נדרים לח, א) אמרו אין הנבואה שורה אלא על חכם גבור ועשיר ועניו וכולן במשה. ובסוטה פרק המקנא (יב, ב), והנה נער בוכה ותחמול עליו ותאמר מילדי העברים זה (שמות ב, ו), קרי ליה ילד, וקרי ליה נער. אלא היה ילד, וקולו כנער, אמר ליה ר' נחמיה, א"כ עשיתו למשה כבעל מום כו'. הרי שתמה על מום קטן כזה ואיך לא נתמה על מום הגדול שבכולם שלא יהיה מדבר. ויהי אדם לנפש חיה (בראשית ב, ז) ותרגם אונקלוס לרוח ממללא, והוא היה ערל שפתים: