מוסר על דברים לד:יב

והתשובה בזה כי הכל תלוי בשם ההוי"ה שהוא שם העצם היה הוה ויהיה, הוא היוה הכל, והקב"ה והתורה וישראל המוזכרים במאמר הזוהר הזה אשר אנחנו בביאורו הקישור בשם הוי"ה קודם שנברא העולם היה הוא ושמו לבד, והוא היוה הכל בשביל התורה וישראל, כי התורה היא כולה שמותיו, והשמות יוצאים ומתפשטים משם הוי"ה שהוא שם העצם. נמצא תורת ידו"ד תמימה, שהיא תמימה כולה שם ידו"ד, ויש ס' רבוא אותיות בתורה שמשם ס' רבוא נשמות ישראל הדביקים בידו"ד, כי נשמותיהם מפנימיות הקדוש כמו שכתוב (דברים ד, ד) ואתם הדביקים בידו"ד אלהיכם, ושם יהו"ד לא נתגלה אף להאבות רק למשה רבינו ע"ה לכל האותות ומופתים אשר עשה משה (שם לד, יב) מצד שם ידו"ד שהוא למעלה מהטבע, כי גדול שם ידו"ד משם אלהים, כי אלהים הוא הנהגה על פי הטבע כמו שכתוב (בראשית א, א) בראשית ברא אלהים, וכבר הארכתי בזה בשם הזוהר במקום אחר. וכן בגימטריא אלקים הטב"ע קו היושר כל אחד על משפטו, שם ידו"ד המהוה כל הויה הוא למעלה מהטבע לשדד לכל האותות והמופתים. וכן התורה למעלה מהטבע, כי מי שיאכל חמץ ונכרתה הנפש אין זה בטבע שימות, ואפשר שהחמץ שאכל היה טוב וברי לגוף, וכן מי שיאכל ביום כפור וכן לכל העונשים, וכן השכר, כל זה אינו בטבע, נמצא שהתורה היא שם ידו"ד תמימה והיא כולה שמותיו יתברך, וכל השמות יוצאים ומתפשטים משם ידו"ד. והנה שם ידו"ד נודע במצרים, כמו שאמר יתרו (שמות יח, יא) עתה ידעתי כי גדול ידו"ד מכל האלהים, על כן (שם ג, יב) בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים, דהיינו התורה יציאת מצרים אני ידו"ד, והתורה תורת יהוה. וזהו סיום התורה (דברים לד, יב) לכל האותות וגומר ונעוץ סופה בתחילתה בראשית בשביל התורה וישראל ושמנו קראת בשמך דבוקים ביהו"ה:

ואלו ג' מדריגות מכוונות נגד ג' מדריגות כ"ב אותיות התורה כמ"ש, כי גם אלו ג' תמצא בנתינת התורה, דהיינו עשרת הדברות תמצא שם בחינת עשרה, ובחינת י"ב, ובחינת י"ד. בחינת עשרה, הם עשרת הדברות. ובחינת י"ב, מתחילה הגיד הש"י עשרת הדברות בדבור אחד כמו שאמרו רז"ל (מכות כד, א) אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום. דיש להקשות הלא כל הדברות שמענו מפי הגבורה, דהרי כולם בדבור אחד נאמרו. אלא דברי רז"ל הם כשחזר הקב"ה ופרטם אז שמענו אלו הב' דברות, נמצא שמענו מתחילה עשרה בכלל, ואח"כ בפרט עוד ב', הרי בחינת י"ב. וכמו שיש י"ב שבטים והתולדה מהם דהיינו תולדות יוסף שהוא יעקב שהם שנים, כן תולדות הלוחות הם שנים, דהיינו תורה שבכתב ותורה שבע"פ, כי הכל נרמז בעשרת הדברות, הרי בחינת י"ד, והיא הי"ד החזקה של משה רבינו ע"ה אשר קבל התורה מסיני (עי' דברים לד, יב):

ואמר (ישעיה נב, יד) כאשר שממו עליך רבים כן משחת מאיש מראהו, מאיש זה משה, מראהו ותארו זה קירון אור פניו שקרן אז. אך באלו הדורות בא באחד העם ועליו מדברת כל הפרשה. ואמר (שם נג, א) מי האמין וכו' וזרוע ה' על מי נגלתה. פירוש, אפשר שזהו שנגלה עליו זרוע ה' כמו שכתוב (דברים לד, יב) ולכל היד החזקה כו'. ואמר (ישעיהו, שם ט) ויתן את רשעים קברו, פירוש שנכנסת ונקברת נפשו בסוד עיבור בגופות של הדורות הללו שהם כרשעים לגבי דידיה. לכן אחלק לו ברבים (ישעיה שם יב), רצה לומר שיקח שכר כנגד כלם כיון שזיכה לכל הדורות, ובודאי שקול משה כנגד כל ישראל, וכמו שאמרו רז"ל (אבות ה, יח) משה זכה וכו' זכות הרבים תלוי בו. ואת עצומים יחלק, פירוש הוא יקבל חלקו מהקב"ה ממש, ושאר הצדיקים יקבלו על ידו תחת אשר הערה למות נפשו בכל דור. ולזה כתיב (שמות ג, ד) משה משה בלי הפסק, לרמוז שבכל דור הוא בא. ואת פושעים נמנה והוא חטא רבים נשא, שעל ידו נגמר לימחל חטא הדורות וחטא אדם וחוה שהם רבים, פירוש גדולים, עד כאן מצאתי: