מוסר על דניאל ו:כג

הַגַּאֲוָה הִיא הַמַּטְבֵּעַ אֲשֶׁר פָּסַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהִזְהִירָנוּ עָלֶיהָ בְּתוֹרָתוֹ. כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו יב): ״הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּשְׁכַּח אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם״. כִּי הַגֵּאֶה יִשְׁכַּח יוֹצְרוֹ, כְּדִכְתִיב (דברים ח יג-יח): ״וּבְקָרְךָ וְצֹאנְךָ יִרְבְּיֻן, וְכֶסֶף וְזָהָב יִרְבֶּה לָּךְ..., וְרָם לְבָבֶךָ וְשָׁכַחְתָּ אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ..., וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ: כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה. וְזָכַרְתָּ אֶת יְיָ אֱלֹהֶיךָ, כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל״. וּבַמֶּלֶךְ נֶאֱמַר (דברים יז כ): ״לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו״. אִם הִזְהִירָה תּוֹרָה אֲפִלּוּ בַּמֶּלֶךְ – כָּל שֶׁכֵּן בַּהֶדְיוֹטוֹת, שֶׁלֹּא יִשְׂתָּרְרוּ זֶה עַל זֶה.

וּמִפְּנֵי שֶׁאָנוּ רוֹאִים אֶת הָאָדָם שֶׁהוּא מִבְחַר הַבְּרוּאִים אֲשֶׁר בָּרָא הָאֵל בָּעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן, כִּי הוּא מְתֻקָּן בְּצֶלֶם אֱלֹהִים וּבְצוּרָתוֹ, וְנָאֶה בִּמְלַאכְתּוֹ מִכָּל הַבְּרוּאִים, וְיֵשׁ בּוֹ הַנְּשָׁמָה הַמִּתְבּוֹנֶנֶת סוֹד הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים – מִכָּל זֶה יָדַעְנוּ שֶׁהוּא עִנְיַן כָּל הַכַּוָּנוֹת מִזֶּה הָעוֹלָם; וְכָל מָה שֶׁנִּבְרָא בָּעוֹלָם הַזֶּה – הַכֹּל לְצָרְכּוֹ. וְעַל זֶה נִתְּנָה לָאָדָם תּוֹרַת אֱמֶת, לְהוֹרוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ הַיְשָׁרָה. כִּי הָאָדָם הוּא חָבִיב מְאוֹד לִפְנֵי הַשֵּׁם, כִּי אָנוּ רוֹאִים שֶׁהַמַּלְאָכִים מִשְׁתַּמְּשִׁים בְּצָרְכֵי הָאָדָם הַצַּדִּיק, כְּמוֹ שֶׁיָּדַעְנוּ מֵאַבְרָהָם אָבִינוּ, וְכֵן יִצְחָק; וְיַעֲקֹב אָמַר (בראשית מח טז): ״הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים״, וּכְתִיב (הושע יב ה): ״וַיָּשַׂר אֶל מַלְאָךְ וַיֻּכָל״. וְדָנִיאֵל אָמַר (ו כג): ״אֱלָהִי שְׁלַח מַלְאֲכֵהּ, וּסֲגַר פֻּם אַרְיָוָתָא וְלָא חַבְּלוּנִי״.

וגרסי' בואלה שמות רבה א"ר ירמיה לר' אלעזר מאי סגר עליהם המדבר. אין סגר אלא חיות, שנא' (דניאל ו, כג) אלהי שלח מלאכיה וסגר פום אריותא ולא חבלוני. כיון שראו ישראל שיהיו מוקפין מג' רוחות, והיה הים סוער והשונא רודף והחיות יוצאות מן המדבר, תלו עיניהם לאביהם שבשמים וצעקו לפני הב"ה, שנא' (שמות יד, י) ויצעקו בני ישראל אל ה'. ולמה עשה להם הב"ה כך, אלא שהיה מתאוה לתפלתן. אמ' ר' יהושע בן לוי למה הדבר דומה למלך שהיה בא בדרך, והיתה בת מלכים צועקת לפניו בבקשה ממך הצל אותי מיד הליסטים, שמעה המלך והוציא אותה. לאחר ימים בקש המלך ליטלה לאשה, והיה מתאוה שתדבר עמו, ולא היתה רוצה. מה עשה המלך, גירה בה הליסטים כדי שתצעק וישמע המלך. כיון שבאו הליסטים עליה התחילה צועקת למלך. אמ' לה המלך, לכך הייתי מתאוה לשמוע קולך. כך ישראל כשהיו במצרים והיו משבדים בהם המצרים היו צועקים ותולין עיניהם להב"ה, שנא' (שמות ב, כג) ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים ויאנחו בני ישראל מן העבודה. מיד וירא אלהים את בני ישראל וידע אלהים. הוציאן הב"ה משם ביד חזקה ובזרוע נטויה. והיה מבקש לשמוע את קולן פעם אחרת ולא היו רוצין. מה עשה הב"ה, גירה לפרעה לרדוף אחריהם, הה"ד וייראו מאד ויצעקו בני ישראל אל ה'. באותה שעה אמ' הב"ה, לכך הייתי מתאוה, לשמוע קולכם. הה"ד יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה הראיני את מראיך השמיעיני את קולך כי קולך ערב ומראך נאוה. הא למדנו שהב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים ומרחם עליהם.