וְרָאִיתִי֩ אֲנִ֨י דָנִיֵּ֤אל לְבַדִּי֙ אֶת־הַמַּרְאָ֔ה וְהָאֲנָשִׁים֙ אֲשֶׁ֣ר הָי֣וּ עִמִּ֔י לֹ֥א רָא֖וּ אֶת־הַמַּרְאָ֑ה אֲבָ֗ל חֲרָדָ֤ה גְדֹלָה֙ נָפְלָ֣ה עֲלֵיהֶ֔ם וַֽיִּבְרְח֖וּ בְּהֵחָבֵֽא׃
מנורת המאור
וגרסינן בואלה שמות רבה וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק. א"ר יוחנן, היה הקול יוצא ונחלק לשבעה קולות, ומשבעה קולות נחלק לשבעים לשונות, כדי שישמעו כל האומות. וכל אומה ואומר שומעת הקול בלשון כל אומה ואומה ונפשותיהן יוצאות, אבל ישראל היו שומעין את הקול ולא היו ניזוקין. כיצד היה הקול יוצא, א"ר תנחומא דו פרצופין היה הקול יוצא, פי' דו שנים, שהיה הורג לאומות העולם שלא קבלו את התורה ונותן חיים לישראל שקבלו את התורה. הוי כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי, (אבל) אתה שמעת קולו וחיית ואומות העולם שמעו ומתו. בוא וראה היאך היה הקול יוצא אצל כל ישראל. כל אחד לפי כחו, הזקנים לפי כחן, והבחורים לפי כחן, והנערים לפי כחן, ואף משה לפי כחו, שנאמר (שמות יט, יט) ויהי קול השופר הולך וחזק מאד משה ידבר והאלהים יעננו בקול, בקול שהיה משה יכול לסבול, דכתי' (תהלים כט, ד) קול ה' בכח קול ה' בהדר קול ה' שובר ארזים, בכחו של כל אחד ואחד, כפי מה שיוכל לסבול, ואף נשים מעוברות לפי כחן. הוי ירעם אל בקולו נפלאות. אמ' ר' שמואל בר נחמני א"ר יונתן, מהו קול ה' בכח, וכי אפשר לומר, והלא מלאך אחד אין כל בריה יכולה לעמוד בכחו, שנאמ' וגויתו כתרשיש ופניו כמראה ברק ועיניו כלפידי אש וזרועותיו ומרגלותיו כעין נחשת קלל וקול דבריו כקול המון, וכתי' (דניאל י, ז) וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדולה נפלה עליהם ויברחו בהחבא, וכתי' (דניאל י, ח) ואני נשארתי לבדי ואראה את המראה הגדולה הזאת ולא נשאר בי כח והודי נהפך עלי למשחית ולא עצרתי כח, וכתי' (דניאל י, ט) ואשמע את קול דבריו וכשומעי את קול דבריו ואני הייתי נרדם על פני ופני ארצה. והב"ה, שכתוב בו והלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה', על אחת כמה וכמה והוא צריך לדבר בכח, אלא כח שהיה משה יכול לסבול.
שני לוחות הברית
מורה נבוכים בפרק מ"ה חלק ב' כתב, דניאל אינו נביא. ולכאורה משמע כן בפרק קמא דמגילה (ג, א), וראיתי אני דניאל לבדי את המראה והאנשים אשר היו עמי לא ראו את המראה אבל חרדה גדולה נפל עליהם. מאן ננהו האנשים. א"ר ירמיה ואי תימא ר' חייא בר אבא, זהו חגי זכריה מלאכי. אינהו עדיפו מיניה, ואיהו עדיף מיניהו. אינהו עדיפו מיניה, דאינהו נביאי ואיהו לא נביא. ואיהו עדיף מינייהו, דאיהו חזי ואינהו לא חזי: