מוסר על דניאל י:ח

ובמדת ההוד נאמר (דניאל י, ח) והודי נהפך עלי למשחית, ובעבור זה תחום שבת הוא נצח שהוא אלפים אמה^הגה"הסוד אהיה אשר אהיה הו"א חותמו אמת, כי אהי"ה פעמים אהיה עולה אמת, ואמת חותמו של הקב"ה, הארכתי בזה במקום אחר:, ותחום עולה חות"ם כמין תנ"ד כמנין ג' אהיה במילואן א' של יודי"ן העולה קס"א, וא' של ההי"ן העולה קנ"א, וא' של אלפין העולה קמ"ג, וכולם עם הכולל בגימטריא חותם. וזהו חותם, פירוש שומר, שלא יכנסו הקליפות בחלל של אלפים אמה עד ליל מוצאי שבת שאז יוסר החותם ויחזור נצח הוד יסוד למקומו, ואז שולטין הקליפות. וזהו וינפש, וי נפש (ביצה טז, א), ולמה לא אמר וי רוח, או וי נשמה. אלא שנפש בעולם העשיה, וכשחוזר הנפש שהוא בעולם העשיה יש לה צער שהיא סמוכה לקליפות מה שאין כן ברוח כו', עד כאן לשונו פי חכם חן:

כתיב (דה"א טז, כז) הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו. ומפורש דבר זה במקום אחר, כי הדר לשון הדרן, כלומר הוד. והיפוך ההוד הוא דוה, ופירש הזוהר כי על זה נאמר (איכה א, יג) כל היום דוה. ועל זה רומז (דניאל י, ח) והודי נהפך למשחית, כי מן הוד נעשה דוה כשתהפכנו. וביאור הענין, כי הוד והפוכו ולפניו הכל מאתו ית' הן טוב הן רע, דהיינו מדת הדין ומדת הרחמים, והדין בשרשו רחמים זהו עוז וחדוה במקומו. לענינינו נמשך ההוד מצד רוחניות התורה מצד הנשמה, וההיפוך ההוד שהוא דוה הוא ענין הגוף, על כן בקשו תנה הודך על השמים, שהוא ההוד חלק הנסתר והוא חלק המאושר, וזהו אשר תנה הודך על השמים, ורצון בקשתם להיות הם במעלה זו. וזהו ידו"ה אדונינו, כלומר שנהיה דבוקים בך ולא יפסיקו בינינו ישראל:

"נְתָנַנִי שֹׁמֵמָה כָּל הַיּוֹם דָּוָה" (אֵיכָה א, יג), וְדָרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, דְקָאֵי עַל הַשְּׁכִינָה, שֶׁצּוֹעֶקֶת עַל בַּעֲלֵי הַגַּאֲוָה, אוֹתָן שֶׁמַּאֲרִיכִין גָּלוּת הַשְּׁכִינָה. וְזֶהוּ שֶׁאָמַר הַכָּתוּב (דָּנִיֵּאל י, ח): "וְהוֹדִי נֶהְפַּך עָלַי לְמַשְׁחִית", וְעוֹשִׂין מִתֵּבַת הוֹד — דָּוָה. וּבְקִצּוּר דְּבָרִים אֵלּוּ, יִתְבּוֹנֵן הָאָדָם עַד הֵיכָן גּוֹרֵם רָעָה בְּמִדַּת הַגַּאֲוָה. עַל כֵּן יָשִׂים הָאָדָם אֶל לִבּוֹ, שֶׁלֹּא לְחִנָּם אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוֹטָה ד, ב): כָּל הַמִּתְגָּאֶה כְּאִלּוּ עוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה, וּבְוַדַּאי הָעִנְיָן הוּא בַּעֲבוּר שֶׁאָדָם מְשַׁעְבֵּד וּמוֹסֵר נַפְשׁוֹ וְנִשְׁמָתוֹ בְּיַד הַחִיצוֹנִים תַּקִּיפִין, וּבְקשִׁי אֲשֶׁר יוּכַל לְהִפָּרֵד מֵהֶם, וְעַל יְדֵי כֵן הוּא מָסוּר תַּחַת אֱלֹהִים אֲחֵרִים, רַחֲמָנָא לִצְלַן. עַל כֵּן יִרְאֶה הֶחָכָם — וְיֶחְכַּם, וְיָשִׂים לִבּוֹ לְהָבִין וּלְהַשְׂכִּיל הֶעָווֹן וְהָעֹנֶשׁ.