מוסר על ויקרא א:ב

זאת תורת העולה, בתורת כהנים פרשת ויקרא (דיבורא דנדבה ב), והובא בילקוט, ר' שמעון אומר, מנין שלא יאמר אדם, לה' עולה, לה' חטאת, לה' מנחה, לה' שלמים, תלמוד לומר (ויקרא א, ב) קרבן לה'. והלא דברים ק"ו, אם מי שעתיד להקדיש, אמרה תורה לא יהא מזכיר שם שמים אלא על הקרבן. על אחת כמה וכמה שאין מזכירין שם שמים לבטלה. ובפרק קמא דנדרים (י, ב) מביא תלמודא דברי רבי שמעון בנוסח אחר, וזה לשונו שם, רבי שמעון אומר, מנין שלא יאמר אדם, לה' עולה, לה' מנחה, לה' תודה, לה' שלמים, תלמוד לומר קרבן לה' כו'. ובב"ר פרשת בראשית (א, יג) נוסחא שלישית, אמר רבי שמעון בן יוחאי, מנין שלא יאמר אדם, לה' עולה, לה' מנחה, לה' שלמים, אלא עולה לה', מנחה לה', שלמים לה', תלמוד לומר קרבן לה', והרי דברים ק"ו, ומה אם מי שהוא עתיד להקדיש אמרה תורה לא יחול שם שמים להקריב, המחרפים והמגדפים עובדי עבודה זרה על אחת כמה וכמה שימחו מן העולם, עד כאן. ובפרק קמא דנדרים מפרש, דלמא אמר לה' ולא אמר קרבן, וקא מפיק שם שמים לבטלה. ופירש ביפה תואר, דשמא אחר שיזכיר את ה' ימלך ולא יקדיש ונמצא שהוציא שם שמים לבטלה. וכתב עוד שם, ואם תאמר בחטאת ואשם ודומיהם שהם חובה להביא, מאי טעמא לא יאמר לה' ברישיה. יש לומר דאיכא למיחש שמא ימלך להניח בהמה זו ולהביא אחרת, עד כאן לשונו. ולעניות דעתי נראה לפרש דלמא אמר לה' וטרם אמרו עולה ימות, כי אין אדם בטוח רגע כמימריה, ואז לא קשיא ואם תאמר שהקשה. והנה נגיד בעזה"י על כל אלה השינויים דרך טוב וישר, ומקודם לזה נחקור ד' חקירות שכל חקירה מהם אחת מדובר ושתים שמענו, רצוני לומר דהחקירה היא על הפרשה דהיינו בענין הקרבנות, ועל האגדה וענין פסח:

ואמרו במדרש העובר על השבועה כעובר על החרם כי השבועה הוא החרם והחרם הוא השבועה. גדול כח החרם מנין מעכן שהרי עכן מעל בחרם ומתו עליו ל"ו צדיקים שנא' (יהושע ז׳:ה׳) ויכו מהם אנשי העי וגו', אמר הקב"ה ליהושע חטא ישראל מה עשה יהושע נסתכל בי"ב אבני החשן וראה אבנו של יהודה מכהה אורה וידע ששבט יהודה מעל בחרם. הפיל גורלות למשפחות וממשפחות לגברים ונלכד עכן בן כרמי בן זבדי בן זרח למטה יהודה, וכן מצינו בשאול בן קיש שהחרים בלשון ארור שנא' (שמואל א י״ד:כ״ד) ארור האיש אשר יאכל לחם עד הערב. וכתיב (שם) ויהונתן לא שמע בהשביע אביו את העם, מה שהחרים שאול בלשון ארור קרא הכתוב שבועה, ואכל מעט דבש ותאורנה שתי עיניו, כיון שראה שאול את פלשתים מתגברין על ישראל מיד ידע שמעל ישראל בחרם נסתכל באבני החשן ראה אבנו של בנימין מכהה אורה וידע ששבט בנימין מעל בחרם, הפיל גורלות למשפחות וממשפחות לגברים ונלכד הוא ובנו שנאמר (שם) וילכד שאול ויהונתן לקח שאול חרבו להרוג ליהונתן שנא' (שם) כה יעשה לי אלהים וכה יוסיף כי מות תמות עד שאמרו לו העם כי בשוגג היה והקריב קרבן על שגגתו ונתרצה לו שנא' (שם) ויפדו העם את יונתן ולא מת. וכן מצינו באחי יוסף שהחרימו ביניהם שלא יגלה אחד מהם הדבר ליעקב אמרו אין אנו אלא ט' ואין החרם מתקיים אלא בי' מה עשו שתפו להקב"ה עמהם והחרימו, ראובן לא היה שם כשבא הגידו לו הדבר והחרם שהחרימו ושמע ראובן החרם ושתק ולא הגיד ליעקב מפני החרם ע"כ במדרש פרקי רבי אליעזר. ובמדרש תנחומא בפסוק (ויקרא ד׳:ב׳) נפש כי תחטא ושמעה קול אלה בא וראה כשנבראו העליונים והתחתונים בחצי השם נבראו שנא' (ישעיהו כ״ו:ד׳) כי ביה ה' צור עולמים אל תקרי צור אלא צר ולמה לא נבראו בכל השם כלו כדי שלא להזכיר את השם שלם אוי להם לרשעים שמחרפין שמו של הקב"ה ומזכירין אותו תמיד חנם, ראה מה כתיב בקרבנות (ויקרא א׳:ב׳) אדם כי יקריב מכם קרבן לה' אינו אומר לה' קרבן לה' עולה אלא קרבן לה'. ובני אדם מחרפין שמו חנם זהו שאמר שלמה (קהלת ח) אל תבהל על פיך וגו'. שנו רז"ל לא יהא אדם מישראל פרוץ בנדרים ואין לו להתמיד בשבועות אפי' על האמת ומעשה בהר המלך שהיו שם ששים אלפים עירות וכלן חרבו על שבועת אמת, כיצד היה אדם אומר לחבירו בשבועה שאני הולך למקום פלוני ואוכל ואשתה והולכין ועושין ומקיימין שבועתן ומה הנשבע באמת כך הנשבע לשקר על אחת כמה וכמה. כשיבא הקב"ה לדון עם ברואיו הרי הוא דן הנשבעים לשקר עם המכשפים והמנאפים הוא שנא' (מלאכי ג׳:ה׳) וקרבתי אליהם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים ובנשבעים בשמי לשקר ובעושקי שכר שכיר אלמנה ויתום ומטי גר ולא יראוני אמר הקב"ה פה שנתתי לכם להיות מהללים ומשבחים אותי בו אתם מחרפין ומגדפין ונשבעים בשמי לשקך שכל הבריות לקלוסי בראתים שנא' (משלי ט״ז:ד׳) כל פעל ה' למענהו לא די לכם שאי אתם מקלסין אותי אלא אתם מחרפין אותי זהו שכתוב (ישעיהו נ״ז:כ׳) והרשעים כים נגרש וגו' מה הים הזה הגלים שבתוכו מתגאין ועולין כיון שהגיע כל אחד מהן לחול הוא נשבר וחבירו רואה אותו שנשבר ונתגאה ועולה ואינו חוזר בו כך הרשעים רואין אלו את אלו מתגאין ואינם חוזרין לפיכך נמשלו כים ואין להם נוח בעולם כי השקט לא יוכל, אבל הצדיקים יש להם השקט שנא' (ירמיהו ל׳:י׳) ושב יעקב ושקט ושאנן ואין מחריד:

הנה סוד הקרבן (ויקרא א, ב) אדם כי יקריב, לסוד דביקות בידו"ה נתגלה במצרים ענין ידו"ד כדפירשתי, וכן יתגלה לעתיד כדכתיב (מיכה ז, טו) כימי צאתך מארץ מצרים (כן) אראנו נפלאות, אמנם הגילוי שלעתיד יהיה ביתר מעלה בסוד יהי"ה, ממילא כן אדם כי יקריב יהיה ביותר מעלת השגה להיותו צלם אלהים, כי גאולת מצרים לא היתה רק שירה חדשה בלשון נקיבה סוד ו"ה, ולעתיד שיר חדש לשון זכר סוד י"ה, ועל זה רומז הזוהר בפסוק (עמוס ה, ב) נפלה (ו)לא תוסיף קום בתולת ישראל, שתקום השכינה סוד הנקיבה, רק (ישעיה לג, י) עתה אקום יאמר ה', שהוא הזכר כביכול: