אִם־עֹלָ֤ה קָרְבָּנוֹ֙ מִן־הַבָּקָ֔ר זָכָ֥ר תָּמִ֖ים יַקְרִיבֶ֑נּוּ אֶל־פֶּ֝תַח אֹ֤הֶל מוֹעֵד֙ יַקְרִ֣יב אֹת֔וֹ לִרְצֹנ֖וֹ לִפְנֵ֥י יְהוָֽה׃
שני לוחות הברית
וכשנחסר זה העמוד, נסע לכרוב עמוד העבודה, כרוב דמות אדם, אדם כי יקריב (ויקרא א, ג), שור שהקריב אדם כו'. ואיתא פרק אין דורשין (חגיגה יג, ב) יחזקאל ביקש ונהפך שור לכרוב:
שני לוחות הברית
אח"כ ציוה הש"י מצות תמידין בכל יום, זהו נגד דביקות הנפש הרוח הוא העולה למעלה, הוא עולה תמיד, והוא קרבן לידו"ד מקרב אותיות שם ידו"ד ומייחדם, ובזה מדבק נפשו למעלה. גם בסוד הגלגול היו כמה נפשות בקרבנות בסוד (ויקרא א, ב) אדם כי יקריב מכם. ועל זה בא הרמז (במדבר כח, ב) את קרבני לחמי לאשי, ואשי כמו אנשי, והכוונה שקרבני לאנשי והסוד הם המגולגלים בקרבן ובזה מזדכך נפשם:
שני לוחות הברית
ועל זה בא רמז נפלא (ויקרא א, ג) אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם, אלו לא חטא אדם אז היתה האכילה מצוה ונעשית קרבן לו לעצמו, והיה מקוים בו מן הבהמה וגו' תקריבו את קרבנכם לעצמיכם כשתאכלו את אלו. אבל עתה אדם כי יקריב מכם קרבן לה'. ולפי זה ניחא אדם למה נאמר, שרומז על אדם הראשון שגרם זה הקילקול של כתנות אור ונתרחק, צריך להקריב את עצמו, וזהו כי יקריב מכם ואז קרבן לה' ולא לעצמו. ואמר אחר כך, אם עולה קרבנו כו', הענין אף שמקריב גם עתה צאן ובקר, אל תחשוב כי הצאן והבקר הוא מקריב, רק מקריב את עצמו כאשר יתבאר לקמן בסוד העבודה, הצאן והבקר אינו אלא תמורתו: