מוסר על ויקרא ג:טז

אַף עַל פִּי שֶׁמִּדַּת הַנְּדִיבוּת הִיא טוֹבָה, צָרִיךְ לִזָּהֵר שֶׁלֹּא יְהֵא פַּזְרָן, לְהַשִּׂיג תַּאֲווֹת לִבּוֹ בְּמִינֵי מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה, וְלָתֵת הוֹנוֹ לְזוֹנוֹת, וְלַעֲשׂוֹת בְּגָדִים יְקָרִים, וּלְפַזֵּר בְּמִינֵי תַּחְבּוּלוֹת שֶׁאֵינָן מְבִיאוֹת לְיִרְאַת שָׁמַיִם. וְצָרִיךְ נְדִיב הַלֵּב שֶׁלֹּא לְפַזֵּר לָרִיק, וְשֶׁלֹּא לִרְדֹּף אַחַר תַּאֲווֹת הַמְּבִיאוֹת כָּל רַע. אַךְ יְדַקְדֵּק לִהְיוֹת וַתְּרָן לָעֲנִיִּים הַטּוֹבִים, לְהַלְבִּישָׁם וּלְהַאֲכִילָם מִן הַמֵּיטָב, כְּדִכְתִיב (ויקרא ג טז): ״כָּל חֵלֶב לַיְיָ״. וְיִהְיֶה שְׂכָרוֹ טוּב הַצָּפוּן בַּעֲדוֹ, אֲשֶׁר ״עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ, יַעֲשֶׂה לִמְחַכֵּה לוֹ״ (ישעיהו סד ג).

עתה מדבר בקדושת ממון, כי יש לך אדם שממונו חביב מגופו (ברכות סא, א), והודיענו מוסר, ובקצרכם אמר לשון רבים, ואחר כך שדך לשון יחיד, להודיע כי הפאה אינה של בעל הבית שנותן לעני, רק הוא של עני מעיקרא, וכן בלקט כו'. דאם לא כן אלא שהיתה נתינה, הוה קשה איך יתן לעני הגרוע דהיינו העוללות, כי הנותן צדקה ראוי ליתן חלק המשובח כמו שנאמר (ויקרא ג, טז) כל חלב לה'. אלא שזה בעצם דעני: