מוסר על ויקרא ד:ד

וזה לשון הרקנאט"י דף קי"א. דבר אל בני ישראל לאמר נפש כי תחטא בשגגה מכל מצות ה' וגומר (ויקרא ד, ב). צריך אתה לדעת, כי כל העובר עבירה אחת ממצות התורה הרי הוא חוטא באותו ענין שהמצוה ההיא תלויה בו, ובעבור כי מצות לא תעשה נשמעות ממדת שמור, צריך להביא כפרתו לתקן מצותו דוגמת החטא ועל כן קרבנו כשבה או שעירה. וטעם היות האשם זכר, כתב הרב ז"ל, בעבור כי החטאת בחייבי כריתות שתשוב הנפש אל האלהים אשר נתנה, והאשם לא יבא על חיוב כרת וכאלו הוא לריח ניחוח כעולה שהיא עולה למעלה מן החטא. ופר כהן משוח ופר העלם דבר של צבור הם נשרפים בחוץ, וכבר העירותיך עליהם: