מוסר על ויקרא ה:א

ועל מסעות הללו רומזים המסעות בפרשה, כי דרך כלל יש רמז בפרשיות הללו מטות ומסעי על ענין הנשמה, ברוך אתה בצאתך וברוך אתה [בבאך] (דברים כח, ו), דהיינו מוצא הנשמה ממקורה והלוך ונסוע עד שובה למקומה הראשון. וזהו (במדבר לג, ב) מוצאיהם למסעיהם על פי ה', כי היא חלק ה' ואלה מסעיהם למוצאיהם, דהיינו חוזרת למקומה. ונרמז בפרשות מטות (שם ל, ג) איש כי ידור נדר או השבע שבועה, זה רומז למה שכתב הזוהר בפסוק (ויקרא ה, א) נפש כי תחטא ושמעה קול אלה כו', כי משביעין את הנשמה קודם בואה לעולם כמו שלמדו רבותינו ז"ל (נדה ל, ב), כי לך תכרע כל ברך תשבע כל לשון. ואפשר כי ידור נדר נשמת שדי תבינם, בסוד בינה סוד נשמה חדשה. או השבע שבועה והיא נשמה מגולגלת, כי כבר מושבע ועומד. ואומר, לא יחל דבריו, ורמז נפלא באיש הוזכרו ב' עניינים לאסור איסר ככל היוצא מפיו יעשה, ובאשה לא הוזכר רק (במדבר ל, ה) אשר אסרה על נפשה יקום, ולא הזכיר עשיה, כי כל איסורין שבתורה האשה שוה לאיש זולת במצות עשה שהזמן גרמא (קידושין לה, א). אחר כך מתחיל מכיבוש ארצות למטה לארץ ישראל, אשר לעומת זה ארץ העליונה, כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא (סנהדרין פ"י מ"א) שנאמר (ישעיה ס, כא) ועמך כולם צדיקים כו'. ואז הרמז דאלה מסעי בני ישראל. ואז מרמזים אלו נבואת לרמזים שלנו מהמסעות שזכרנו שנסעו בהם מוצאיהם למסעיהם, אבל יהיו מסעיהם למוצאיהם כמו שכתבתי מנו"ן לנו"ן:

תשובת הכתוב. דכתי' (ויקרא ה, א) ונשא עונו. כיצד, הנה הוא חייב כרת בביאתו על נדה. על כן ישכב על הארץ או על דף, וילבש שחורים וילקה בצנעא, ויתענה ארבעים יום, ובכל יום יתודה שלשה פעמים, ולא ילך בשחוק. אם חטא בנערה מאורשה או באשת איש או באחת מן העריות שיש בהן מיתת בית דין, בין בביאה בין ההעראה, כדרכה ובין שלא כדרכה, צריך תשובה גדולה.

מוצא שפתיך תשמור ועשית כאשר נדרת לה' אלהיך (דברים כג, כד). רומז על השבועה שמשביעין להנשמה קודם בואה לגוף שיהיה צדיק כו', כמו שאמרו רז"ל (נדה ל, ב). ועל זה בא הרמז שתמיד יזכור בזה וישמור מוצא שפתיו. ועיין בזוהר (ח"ג יג, ב) בפסוק (ויקרא ה, א) נפש כי תחטא ושמעה קול אלה כו', עיין שם: