מוסר על ויקרא ה:ה

הָעִקָּר הָאַרְבָּעָה עָשָׂר – הַוִּדּוּי: שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ה':ה') וְהִתְוַדָּה אֲשֶׁר חָטָא עָלֶיהָ. וְיֵשׁ עָלָיו לְהַזְכִּיר עֲוֹנֹתָיו וַעֲוֹנוֹת אֲבוֹתָיו כִּי הָיָה נֶעֱנַשׁ עֲלֵיהֶן בְּאָחֳזוֹ מַעֲשֵׂי אֲבוֹתָיו בְּיָדוֹ. וְכֵן כָּתוּב (ויקרא כ"ו:מ') וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם וְאֶת עֲוֹן אֲבֹתָם.

והתודו את חטאתם (במדבר ה, ז). זה לשון ספר החינוך (מצוה שסד), שנצטוינו להתודות לפני ה' על כל החטאים שחטאנו בעת שנתנחם עליהן. וזהו ענין הוידוי, שיאמר האדם בעת התשובה, אנא השם פשעתי ועויתי כן וכן. כלומר שיזכיר החטא שעשה בפירוש בפיו, ויבקש כפרה עליו, ויאריך בדבר כפי מה שיהיה צחות לשונו. ואמרו רז"ל (ספרי נשא ב) שאפילו החטאים שחייבה התורה קרבן עליהם, צריך האדם אל הוידוי עם הקרבן, ועל זה נאמר (במדבר ה, ו) דבר אל בני ישראל איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם למעול מעל בה' ואשמה הנפש ההיא, והתודו את חטאתם אשר עשו. ואמרו במכילתא, לפי שנאמר והתודה אשר חטא, יתודה על חטא שחטא עליה על חטאת כשהיא קיימת, לא משנחטה, כלומר בעוד שבהמת הקרבן חיה ולא משנשחטה:

הָאַרְבָּעָה עָשָׂר – הַוִּדּוּי, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ה ה): ״וְהִתְוַדָּה אֲשֶׁר חָטָא עָלֶיהָ״. וְיֵשׁ חוֹבָה עָלָיו לְהַזְכִּיר עֲוֹנֹתָיו וַעֲוֹנוֹת אֲבוֹתָיו. וְלָמָּה יִתְוַדֶּה עַל חַטֹּאות אֲבוֹתָיו? מִשּׁוּם שֶׁהוּא נֶעֱנָשׁ כְּשֶׁאוֹחֵז מַעֲשֵׂה אֲבוֹתָיו בְּיָדוֹ, וְכֵן כְּתִיב (ויקרא כו מ): ״וְהִתְוַדּוּ אֶת עֲוֹנָם, וְאֶת עֲוֹן אֲבוֹתָם״. וְיִזָּהֵר מְאוֹד בְּעֵת הַוִּדּוּי שֶׁיִּגְמֹר בְּלִבּוֹ לַעֲזֹב דְּרָכָיו הָרָעִים, כִּי אִם חוֹזֵר עֲלֵיהֶם וְאֵינוֹ עוֹזְבָם – אָז הוּא כְּטוֹבֵל וְשֶׁרֶץ בְּיָדוֹ (תענית טז א). כִּי הַוִּדּוּי הוּא כִּטְבִילָה, וְהַחֵטְא כְּשֶׁרֶץ, וְזֶה דָּבָר בָּרוּר שֶׁאֵין טְבִילָה מוֹעֶלֶת לְהָאוֹחֵז הַשֶּׁרֶץ.