מוסר על ויקרא ו:ו

מלך ביפיו תחזינה עיניך תראינה ארץ מרחקים (ישעיהו ל״ג:י״ז). הכתוב הזה הזכירו ישעיה ע"ה על שכר הצדיקים שהם מעותדין ליהנות מזיו השכינה, וכונתו במליצת הפרשה כי עבודת הש"י והקבלת פני שכינה דבר קרוב הוא מאד אצל האדם וכל אדם איפשר לו שישיג זה אם ירצה, אע"פ שהוא דבר רחוק אצל הרשעים ותכבד העבודה עליהם והיא אצל טבעם כדבר הנמנע מלהשיג ועל כן הנביא הוא מפרסם קלונם ומודיע דבריהם לכל מה שהם אומרים על ענין העבודה, והוא שהזכיר למעלה (שם) פחדו בציון חטאים אחזה רעדה חנפים מי יגור לנו אש אוכלה מי יגור לנו מוקדי עולם. יאמר אלה דברי החטאים והחנפים שאומרים מי יגור לנו אש אוכלה כלומר מי משלנו שיוכל לדור בציון עם הקב"ה שהוא אש אוכלה ויוכל לעבוד עבודתו ולקיים מצותיו ומי יוכל לדור במקום המזבח שהוא מוקדי עולם שכתוב בו (ויקרא ו׳:ו׳) אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה, והקב"ה משיבם (ישעיהו ל״ג:ט״ו) הולך צדקות ודובר מישרים מואס בבצע מעשקות נוער כפיו מתמוך בשוחד אוטם אזנו משמוע דמים עוצם עיניו מראות ברע. והוא מרומים ישכון מצדות סלעים משגבו לחמו נתן מימיו נאמנים. מלך ביפיו תחזינה עיניך תראיניה ארץ מרחקים הוא מרומים ישכון, כלומר הוא שיכול לשכון בציון שנקרא מרום שנאמר (ירמיהו ל״א:י״ב) ובאו ורננו במרום ציון, וכתיב (ישעיהו ל״ג:ה׳) נשגב ה' כי שוכן מרום מלא ציון משפט וצדקה. מלך ביופיו הוא הזוכה לדור שם ולראות המלך ביופיו, ולפי שהרשעים ההם שתראם חטאים וחנפים קראו להקב"ה אש אוכלה על שם מניעת העבודה אצלם ועל שהם מתרחקים ממנו יתעלה כמתרחק מאש אוכלה שלא ישרף, ומפני זה יקראנו הנביא מלך ביפיו לומר שאין העבודה קשה ונמנעה אבל היא קלה ואפשרית יוכל העובד להתקרב אליו לראותו בעין השכל וישמח ויהנה בראייתו כאדם ששמח ונהנה בראיית המלך ביפיו וזהו שקראו מלך ביופיו. ומה שאמר תראינה ארץ מרחקים כלומר תראה עונש אותם החטאים והחנפים שהעבודה קשה עליהם ונמנעת בעיניהם ולשון תראינה כלשון (תהילים צ״א:ח׳) ושלומת רשעים תראה. וכו ת"י מלך ביפיו תחזינה עיניך וגו' יתיקר שכינת מנך מלכיא בתושבחתיה יחזיין עיניך תסתכל ותחזי בנחתי תרע גיהנם:

ודע כי בכלל האהבה מצות עשה של תפילין וציצית שהאוהב את אוהבו זוכרו תמיד וכתיב בתפילין (שמות יג) ולזכרון בין עיניך וכתיב בציצית (במדבר טו) וזכרתם את כל מצות ה', ובכלל אהבתו של הקב"ה אהבת החברים היא מצות עשה שנא' ואהבת לרעך כמוך, ובכלל ואהבת לרעך להיות החובל משלם ממון, והוא שנא' (שמות כא) וכי ינצו אנשים והכה איש את רעהו. לדון בנזקי בהמות הוא שנאמר (שם כב) כי יגוף שור איש. לדון בנזקי הבור הוא שנא' (שם) כי יפתח איש בור. לדון בגנב או בתשלומין או במית' (שם) אם המצא תמצא בידו הגנבה אם במחתרת וגו'. לדון בנזקי הבער שנאמר (שם) כי יבער איש שדה. לדון בנזקי האש שנאמר (שם) כי תצא אש, לדון בנזקי שומר חנם שנאמר (שם) כי יתן איש אל רעהו וגו', והשוכר שנא' (שם) אם שכיר הוא בא בשכרו, והשואל שנא' (שם) כי ישאל איש מעם רעהו. בדין מקח וממכר שנאמר (ויקרא כה) וכי תמכרו ממכר לעמיתך. בדין טוען וכופר שנא' (שמות כב) על כל דבר פשע. והן י"א מצות עשה, ועוד כולל ואהבת לרעך כמוך להוכיח החוטא שנא' (ויקרא יט) הוכח תוכיח, וכתיב (משלי ג) כי את אשר יאהב ה' יוכיח, ובכלל התוכחת מצות עשה של מלקות ארבעים. ועוד בכלל ואהבת לאהוב את הגר שנא' (דברים ו) ואהבתם את הגר. וממדת האהבה הזאת נאצלת מדת היראה כי האוהב אדוניו הוא ירא אותו והירא את אדוניו אפשר שלא יאהבנו, וע"כ אין האהבה בכלל היראה אבל היראה בכלל האהבה שהאוהב את אדוניו ייראנו פן יעשה הפך כונתו, ואם כן נצטוינו במצות עשה של יראת השם הוא שכתוב את ה' אלהיך תירא. ובכלל היראה לבנות לו בית המקדש המיוחד לתפלה ולעבודה שנא' (שמות כה) ועשו לי מקדש, לירא מן הבית ההוא שנא' (ויקרא כו) ומקדשי תיראו, לשמור אותו שנא' (במדבר ג) אתה ובניך אתך לפני אהל העדות ושמרו משמרתך ומשמרת כל האהל. וכהנים ולוים היו משמרים אותו כהנים מבפנים ולוים מבחוץ וכתיב בלוים (שם ב) סביב לאהל מועד יחנו, והשמירה למעלה ולכבוד וכמו שדרשו רז"ל אינו דומה פלטרין שיש לו שומרין לפלטרין שאין לו שומרין, להפריש לו שבט לוי שיהא מיוחד ופנוי לעבודתו בבית ההוא שנאמר (שם יח) ועבד הלוי. לחלוק כבוד לזרע אהרן שהוא משבט לוי עצמו ומקודש יותר מלוי ולמעלה ממנו במעלה ובפנימיות ענין ועליו אמר הכתוב (ויקרא כא) וקדשתו, להלבישם בגדי קדש שנא' (שמות כא) ועשית בגדי קדש, למשחם בשמן משחת קדש שנא' (שם ל) שמן משחת קדש יהיה זה לי, לתת להם תרומה הנקראת קדש שנא' (דברים יח) ראשית דגנך, והטעם בזה לפי שהם נקראים קדש שנא' (ד"ה א כג) ויבדל אהרן להקדישו קדש קדשים והתרומה נקראת קדש ממה שכתוב (במדבר יח) מכל חלבו את מקדשו ממנו והיא תרי ממאה אחד מחמשים כנגד נ' שערי בינה. וכנגד היום הזה יום נ' של מתן תורה שהוא קדש וכנגד שנת הנ' של יובל שהיא קדש. לערוך כהן נרות במקדש שנא' (שמות כז) יערוך אותו אהרן ובניו, להיות נושא את כפיו ומברך לישראל שנא' (במדבר ו) כה תברכו את בני ישראל. להסדיר הכהן לחם ולבונה שנא' (שמות כה) ונתת על השלחן. להקטיר קטרת שנא' (שם ל) והקטיר עליו קטרת סמים. והקטרת לא על חטא במעשה כחטאת, ולא על חטא במחשבה כעולה רק על השמחה שנא' (משלי כז) שמן וקטרת ישמח לב וכתיב (תהלים קמא) תכון תפלתי קטרת לפניך ולא אמר תכון תפלתי חטאת או עולה אלא קטרת שהיה נבחר מן הכל. לערוך אש במזבח העולה תמיד שנא' (ויקרא ו) אש תמיד תוקד על המזבח, להרים הכהן הדשן בכל יום מעל המזבח שנא' (שם) והרים את הדשן. לעבוד משמרות שנא' (דברים יח) וכי יבא הלוי מאחד שעריך, לקדש עצמם בשעת עבודה, שנא' (ויקרא כא) הם מקריבים והיו קדש. לישא בתולה שנא' (ויקרא כא) והוא אשה בבתוליה יקח. כל המצות הללו בכלל היראה. ועוד מצות עשה של יראה להקהיל את העם בשנת השמטה שנא' (דברים לא) הקהל את העם האנשים והנשים וגו'. לאכול מעשר שני בירושלים שנא' (שם יד) ואכלת שם לפני ה' אלהיך וגו', לכתוב כל איש ספר תורה לעצמו והמלך שנים אחד בבית גנזיו ואחד בצאתו למלחמה שנאמר (שם יז) והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו, ליראה מן האב והאם שנאמר (ויקרא יט) איש אמו ואביו תיראו. ועוד מצות מילה מכלל היראה שנא' (תהלים כה) סוד ה' ליראיו ודרז"ל זו מצות מילה:

ונבין ענין אור הנר שנצטוינו עליו בהכנסת שבת להדליקו, ואור הנר בהוצאת שבת להבדלה לברך עליו בורא מאורי האש. גם יתבאר פלוגתת בית שמאי ובית הלל. בית שמאי סבירא להו לברך [ש]ברא מאור האש, ובית הלל סבירא להו בורא מאורי האש. ואומר שם בברכות (נב, ב), דברא פשיטא דלשעבר משמע, אבל בורא ג"כ פירושו לשעבר. וכבר הארכתי בזה בהקדמת תולדות אדם (תחילת בית ה' (ב)), מכל מקום כפלים לתושיה. עוד יתבאר ענין (שמות לה, ג) לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת, למה פרט האש יותר, ורבותינו נחלקו בדבר (עי' פסחים ה, ב). אבל אין מקרא יוצא מידי פשוטו, רצוני לומר שיש בזה דרך על דרך הפשט נוסף על לימוד לענין דינא של רבותינו שהם ודבריהם אמת. עוד יתבאר מאמרם (מכילתא פ' בחדש ז) מחלליה מות יומת (שמות לא, יד) וביום השבת שני כבשים (במדבר כח, ט) בדבור אחד נאמרו. עוד יתבאר הפסוק (ויקרא ו, ו) אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה. רש"י פירש מה שפירש: