מוסר על ויקרא טז:יז

וְכָל־אָדָ֞ם לֹא־יִהְיֶ֣ה ׀ בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֗ד בְּבֹא֛וֹ לְכַפֵּ֥ר בַּקֹּ֖דֶשׁ עַד־צֵאת֑וֹ וְכִפֶּ֤ר בַּעֲדוֹ֙ וּבְעַ֣ד בֵּית֔וֹ וּבְעַ֖ד כָּל־קְהַ֥ל יִשְׂרָאֵֽל׃

שני לוחות הברית

ועתה אבאר בעזה"י. כבר בארתי בארוכה בפרשת תרומה כי המשכן הוא כבריאת שמים וארץ וצבאיהם מעלה ומטה. והמשכן הוא תיקון. ואהרן הוא תיקון לאדם הראשון שנתרחק, אבל באהרן כתיב (שמות כח, א) ואתה הקרב אליך את אהרן וגו'. וזהו סוד (ויקרא טז, יז) וכל אד"ם לא יהיה באהל, רומז על אדם קדמאה. והעולם נברא בחסד כמו שנאמר (תהלים פט, ג) עולם חסד יבנה, והבנין של מעלה סוד ז' ימי בראשית הפנימיים הוא מתחיל מחס"ד, וכן באהרן כתיב (דברים לג, ח) תומיך ואוריך לאיש חסידך, וכן היא מדתו בסוד כהן לוי ישראל הוא חס"ד גבור"ה תפאר"ת:
שאל רבBookmarkShareCopy

יערות דבש חלק א

אבל תבין בשנקדים להבין דברי הגמרא דיומא (דף סט ע"ב) דאמרו דאנשי כנסת הגדולה צעקו בקול על יצרא דעכו"ם היינו האי דאחריב ביתינו וגלינו מארצנו ועדיין מרקד בנו וכו' ויתבי בתענית ג' ימים ונפל פתקא מרקיע דכתיב ביה אמת אמרו הא חותמו של הקב"ה ונפיק עמודא דנורא מבית קדשי קדשים אמר הנביא היינו הוא תפסוהו נשמט מיניה מזיא ורמי קלא נזדעזעה ארץ ישראל אמרו דלמא ח"ו מרחמי ליה מן שמיא נתנוהו בדודא דאברא דלשאוב קליה ביקשו רחמים איצרא דעבירה ויהיב להו נמי כדחזי דמצריך לברייתא נקרוהי לעיניה כי היכי דלא נגרי בקריבותיה עכ"ל והמאמר הזה תמוה מאוד מלבד כי רוב המחקרים וחכמים העלו כי היצר הרע אין דבר חוץ לגוף רק הוא כח הגוף וחלק חומרי ורע שבו וא"כ מה זו תפיסה אף גם אי אמרת דהוא מלאך רע עומד בפני עצמו מסית ומדיח מ"מ במלאך שהוא ענין רוחני לא יצוייר בו תפיסה ואחיזה ולא יעצרוהו הגשם העכור ואם בית גזית ואבני שיש לא יעצרוהו לעבור בתוכו והוא בהיכל המלך וסגניו איך יעצרוהו כלי איפה מכוסה בעופרת ואבר ויותר תמוה דלמה נפל בפתקא אמת אם שהוא חותמו של ה' מ"מ לא נזכר בו אם יהיה מקום לבקשתם או לא וכל מעשה ה' אמת אף שברא יצר הרע אין בו עול וגם מה שאמרו דנפק נורא מבית קדשי קדשים דבר זה תמוה וכי יש משכן ס"ם אבי אבות הטומאה במקום קודש קדשים מקום אשר נאמר עליו (ויקרא טז יז) וכל אדם לא יהיה באוהל אפילו מלאכי השרת נאמר בהם דמות פניהם כפני אדם (ירושלמי יומא פ"א ה"ה) ואיך יהיה שם שריית משכן הס"ם וערל וטמא לא יבואו הבית פנימה אל הקודש ומה שאמרו דשמטיה לשעריה הוא תמוה דודאי הוא רוחני ואמרו דהיה דמות כאש ואיך נשמט מיניה שער ראשו ומה זה דהיה כ"כ הצווחה עד שנאמר דהלך מת' פרסה לת' פרסה וכי בשביל השמטת שער אחד יהיה כ"כ צווחה ואם נאמר כן לא יובן מה דחששו דמרחמי ליה מן שמיא וח"ו דה' ירחם את רשעים והלא אמרו (יומא כב ע"ב) על שאול דחס על הריגת עמלקים הטף והצאן ויצא קול אל תצדק הרבה כי אסור לרחם על רשעים וע"ז נאמר (נחום א׳:ב׳) ה' קנוא ונוקם לצרים וח"ו דירחם על הצורר הזה דאיבד בית ה' וטובי העם נתח כתף וירך ואם יראו בכך מה זו התרופה לשים אותו באיפה ולכסות פומיה באבר ואין זה מטבע עופרת כלל שיהיה סגולה לבל ישמע קול הצועק בקרבו בקול ענות גבורה ואם ישנו בטבע וכי ח"ו יהיה זה מועיל לבל ישמע ה' קולו הלא מבטן שאול שועתי אמר יונה (יונה ב ג) והדבר תמוה למאוד ושיותר יש לתמוה במה שאמרו בהא דנקרו לעיניה של יצרא דעבירה דלא מגרי בקרוביה דלמה ואם עיניו כהות מלהביט למה יכוון להסית דווקא באשה זרה ולא בקרובים הלא מסית כסומא בארובה ולא יודע איך ומה ואפשר שיזדמן שלא יסית באשה זרה רק בקרובים כאחד הממשש כעור באפילה ובאמת מאמר זה זר למאוד בפשט הגמרא עד שאומות העולם חיברו בזה ספרים לצחוק ראה ה' והביטה כי הייתי זוללה:
שאל רבBookmarkShareCopy

שני לוחות הברית

וסוד הפעמונים מפורש בכתוב (שם לה) ונשמע קולו בבואו אל הקודש, והוא כעין נטילת רשות ליכנס, כי הבא בהיכל המלך פתאום חייב מיתה, כענין אחשורוש, וכמו שאני עתיד לכתוב בפסוק (ויקרא טז, יז) וכל אדם לא יהיה באוהל מועד. על כן צוה להשמיע קולו כמו שיקרא הוציאו כל איש מעלי, ויבא לעבוד עבודת המלך ביחוד. וכן בצאתו, לצאת ברשות, ושיודע הדבר שיוכלו משרתי המלך לשוב לפניו, ובפרקי היכלות יוודע זה. והנה הטעם שלא יפגעו בו מלאכי אלהים, והזהיר זה בכהן גדול למעלתוהגה"הכי לעולם באדם החשוב יותר, כחות הדין מתקנאים בו יותר, כדי לקטרג עליו:, וזה טעם לפני ה', כי הוא העובד לפניו שתשרה שכינה בעבודתו, כי מלאך ה' צבאות הוא. וטעם (שמות כח, לב) לא יקרע, אמרו רז"ל לפי שהשטן מתקנא בו ואוחז שם כדרך הנלחמים זה עם זה, עכ"ל (הרקנאט"י):
שאל רבBookmarkShareCopy