מוסר על ויקרא ט:א

ויהי ביום השמיני קרא משה וגו' (ויקרא ט, א). רז"ל אמרו (מגילה י, ב) כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא צער, ופירשו מהו הצער שבכאן, וקשה למה יתחיל הכתוב בלשון מגונה הלא אמרו רז"ל (פסחים ג, א) עיקם הכתוב כו' (בראשית ז, ח) הבהמה אשר איננה טהורה:

ויהי ביום השמיני, במדרש רבות (יא, ד), חכמות בנתה ביתה חצבה עמודיה שבעה. טבחה טבחה מסכה יינה אף ערכה שלחנה (תקרא) [שלחה] נערותיה (משלי ט, א-ג). ר' אבא בר כהנא פתר קריא באהל מועד, חכמות בנתה ביתה, זה בצלאל ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה וגו' (שמות לא, ג). חצבה עמודיה שבעה, אלו ז' ימי מילואים הה"ד (ויקרא ח, לג) כי שבעת ימים ימלא את ידכם. טבחה טבחה, אלו הקרבנות. מסכה יינה, אלו הנסכים. אף ערכה שלחנה, זה סידור לחם הפנים. שלחה נערותיה, זה משה הה"ד (שם ט, א) ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו וגו', עד כאן לשונו:

ובזה יובן מה שרז"ל הקשו (ע"ז לד, א) במה שמש משה בז' ימי המלואים. ותרצו בחלוק לבן. ולכאורה יש קושיא בכאן או בדברי המקשה, או בדברי המתרץ. ממה נפשך אם כוונת המקשה היא במה שימש, כלומר מהיכן לקח בגדי כהונה, כי סובר המקשה שאין לעשות עבודה בלי בגדי כהונה, א"כ מה מתרץ התרצן בחלוק לבן. ואם כוונת המקשה שהיה יכול לשמש בלתי בגדי כהונה, אם כן מה מקשה במה שימש: