מוסר על ויקרא ט:ד

אלא הענין הוא, הצדיק הוא כמו בית המקדש, וידוע כי המקדש שלמטה מכוון נגד מקדש של מעלה, כן כשנתחנך המשכן למטה רצה הקב"ה לחנך גם כן שלמעלה, ולקח את נדב ואביהוא שהיו היותר המקודשים ובזה נתחנך למעלה כי הם לא מתו מחמת חטא כמובן בפשטן של דברים, רק אדרבא נכנסו בהשגה גדולה ומופלאה ונשארו נשמתם דבוקה למעלה כמו שפירשתי במקומו פסוק באחרי מות (ויקרא טז, א) בקרבתם לפני ה', לא כתיב במקריבים, אלא הם עצמם קרבו, והאש זרה הוא בעודם בגופם בחומרם, על כן נדבק נשמתם למעלה, ואז נתחנך המשכן שלמעלה. כי כמו שיש למטה כהן גדול אהרן, כן למעלה כהן גדול הוא מיכאל המקריב נשמתם של צדיקים במזבח שלמעלה, כנרמז בפסוק (שם ט, ד) כי היום ה' נרא"ה אליכ"ם, הם אותיות אהרן מיכאל:

ובא דמות דוד והשתטח, וזה היה לאות כי הוא כדוד אביו. והודו לזה, רק שעדיין לא השגיחו במדריגה שני' וסברו למנותו שלא יהיה לו זה העולם הבא שאחר המות. יצאה אש מן השמים, כבר ידוע שהנשמות לאחר מותן תענוגן שהם נקרבת במזבח שלמעלה ע"י מיכאל כהן גדול כמו שפירש הטור על ואישי ישראל, וכתב בעל הטורים, כי היום ה' נרא"ה עליכם (ויקרא ט, ד), אותיות אהרן מיכאל, וזהו תענוג אלהי עליון להנשמות אחר מותן. והנה המקדש של מטה נקרא מקדש, נמצא שלמעלה נקרא בערכו מקדש קודש. וזהו יצאת אש מקדשי קדשים, דהיינו אש מהשמים, והכל אחד, וזה היה לאות כי שלמה יזכה ג"כ לזה העולם הבא:

מדרש דבני אהרן עולם היציר"ה ארגמן, על דרך הפשט מתורץ קושיות בכל מתקנא כו', שזה הי' לו גנאי כי על כן עשה לו נזיפה הש"י, כענין עולה, מאחר שחטא בעגל ויעלו עולות, על כן דווקא הי' בעולה. ולפי זה הדרך של עגל יתפרש ג"כ כונתינו, אמרו רז"ל (שמו"ר מב, ה) ראה ראיתי (שמות ג, ז), אמר הקב"ה למשה, אתה רואה ראיה אחת איך שבאים לסיני לקבל התורה, ואני רואה שתי ראיות כו' איך ששומטין אחד מטטרמולין שלי ופני שור מהשמאל. והנה אז נחלש כח הדביקות עד הבריאה מחמת הפגם, ולא הי' הדביקות כי אם ביצירה. וכבר ידעת הרמז (שכ' בעל הטורים, הובא לעיל דרוש רביעי ד"ה ובא דמות דוד), כי היום ה' נרא"ה אליכ"ם (ויקרא ט, ד), אהרן מיכאל, שהוא ג"כ כהן גדול ומקריב נשמותיהן של צדיקים, וכשאין הדביקות בעולתם למעלה בבריאה נקראו בני אהרן ודו"ק: