וְאֶת־הַחֵ֨לֶב וְאֶת־הַכְּלָיֹ֜ת וְאֶת־הַיֹּתֶ֤רֶת מִן־הַכָּבֵד֙ מִן־הַ֣חַטָּ֔את הִקְטִ֖יר הַמִּזְבֵּ֑חָה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃
שני לוחות הברית
ויש בפרשת פסח שני רמז למחנה ישראל, שכתבתי לעיל בהקדמת אלה הפרשיות, שהם מנפש אדם הראשון. כי הכהנים מהנשמה, והלוים מהרוח, וישראל מהנפש, וכן כתיב (במדבר ט, ו) ויהי אנשים אשר היו טמאים לנפש אדם, וקבלנו מהאלהי האר"י ז"ל שנדב ואביהו היו מצד נפש אדם הראשון, ואלו האנשים היו מישאל ואלצפן שנשאו את נדב ואביהו כמו שאמרו רז"ל (סוכה כה, ב). על זה בא הרמז (במדבר ט, ט) איש איש כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה. כלומר, טמא לנפש של עתה. או לנפש, שהוא בדרך רחוקה, כמו אלו שהיו טמאים לנפש שכבר היה מרחוק, דהיינו נפש אדם. ועל כן נקוד על רחוקה, להראות שהוא בפשוטו גם רומז לדבר זה: