דַּבֵּ֞ר אֶל־כָּל־עֲדַ֧ת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל וְאָמַרְתָּ֥ אֲלֵהֶ֖ם קְדֹשִׁ֣ים תִּהְי֑וּ כִּ֣י קָד֔וֹשׁ אֲנִ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃
כד הקמח
לא תגנוב זה מצות לא תעשה. שלא לגנוב נפש מישראל והוא דומיא דלא תרצח לא תנאף שיש בהם מיתות ב"ד, ויכלול עוד שלא לגנוב ממון שנא' (ויקרא י״ט:ב׳) לא תגנובו שבסדר קדושים תהיו. ושלא יונה במקח וממכר שנא' לא תונו, ושלא לעשות עול במדה שנא' (שם) לא תעשו עול וגו'. ושלא לעשות איפה ואיפה שנאמר (דברים כ״ה:י״ד) לא יהיה בביתך איפה וגו'. ושלא להשיב עבד שברח לארץ ישראל מאדוניו שבח"ל, ושלא לענות יתום ואלמנה שנאמר (שמות כ״ב:כ״א) כל אלמנה ויתום לא תענון:
שני לוחות הברית
סעיף ב' צריך האדם להתקדש על שלחנו בסעודתו. אמרו רז"ל (יבמות כ, א) קדושים תהיו לי (ויקרא יט, ב), קדש עצמך במותר לך. על כן לא יהיה גרגרן ובלען, אלא כאוכל לפני מלך הכבוד, מי זה מלך הכבוד ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה. וסימנך (דברים יד, כג) ואכל"ת לפנ"י י"י אלהי"ך, רצוני לומר שתחשוב בשעת אכילתך שאתה אוכל לפני אלהים, ושאין מחיצה מפסקת בינך לבין יתברך, ובודאי מחשבה כזו מביא האדם לידי קדושה וטהרה ומלבשתו ענוה ויראה, ויהיה מורא שמים עליו, ולא תהיה אז אכילתו למלא תאותו, (כי האוכל למלא תאותו הוא מסלק ממנו המורא והבושה), רק אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לו והיותר יחרים. ורצוני לומר לכל נפש, כי לאדם ב' נפשות הנפש החיונית, והנפש המשכלת. החיונית ניזונית ומתקיימת אצלו במאכל ובמשקה הגשמים. והמשכלת אין לה הנאה מהמאכלים הגשמיים, רק מתפרנסת בדברי מחשביים שכליים כי לחמם הם, (כמו שנתפרנסה נפשו של משה רבינו ע"ה ארבעים יום, לחם לא אכל ומים לא שתה זה שלש רגלים), והוא שיכוין אל המצות הנוהגים בסעודה ובזה היא מקויימת אצל הגוף, ובכל מה שיאכל וישתה בורר לה מנה יפה מיוחדת לה:
שני לוחות הברית
לא תגנוב נגד לא תשא. בענין המלאכים מבואר בפרדס פרק עשירי משאר היכלות שהארה הבאה לאדם מצד הרכבת ד' יסודותיו, אף שהיא מובחרת, מכל מקום רחוקה מהארה הבאה למלאך מצד הרכבת יסודותיו, יתלבש בו רוח ונשמה עליונה חלק אלוה ממעל ית', עיין שם. הרי ששניהן יצדקו מעלת המלאך על האדם, ומעלת האדם על המלאך. וזהו דיבור לא תשא, וכנגדו לא תגנוב. בדיבור לא תשא מרומז מעלת הצדיק ברוחניות, וכוונתו עולה למעלה בסולם נשמתו יותר ממלאך, וזהו שמרומז בפסוק זה מאמר הזוהר ויתר המקובלים שהמלאכים הם המשמשין לתפילותיהן של צדיקים להביאם למעלה למעלה אין ערך ואין מספר להם לכל הד' רוחות ועושין אותה עטרה על ראש הקב"ה. ובמסכת חולין פרק גיד הנשה (צא, ב), ישראל מזכירין את השם אחר ב' תיבות, ומלאכי השרת אחר ג' תיבות. הכוונה, מעלת כוונת רוחניות כי הצדיקים הם בכסא כבוד, והכסא בעצמו והאצילות זהו שתי תיבות. אמנם המלאכים הם ביצירה, נמצא הם אחר ג' תיבות, על כן הם שמשין לתפילתן של צדיקים, וזהו מרומז בדיבור לא תשא. אמרו רז"ל במסכת ברכות (לג, א), המברך ברכה שאינה צריכה, עובר בלא תשא. והטעם, כי בהזכיר ישראל השם, בוקע כל הרקיעים ומזדעזעות כל המרכבות ומרעיש כל המלאכים הנושאים זו ההזכרה לחנם. וזהו (שמות כ, ז) כי לא ינקה ה' את אשר ישא וגו'. רוצה לומר, הגורם להיות נשא בחנם על ידי מלאך. כתיב הכא ישא, וכתב התם (שם כג, כא) כי לא ישא לפשעיכם. ואפילו על המחשבה אמרו במכילתא לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא, למה נאמר, לפי שהוא אומר (ויקרא יט, ב) לא תשבעו בשמי לשקר, אין לי אלא שלא ישבע, שלא יקבל עליו לישבע מניין. תלמוד לומר, לא תשא את שם ה' אלהיך, עד שלא תקבל להשבע. הרי לך לאלוה משקבלת לישבע, הרי אני לך לדיין כו'. נחזור לענין, הרי מבואר מעלת הצדיק בפנימיותו על המלאך. כנגדו לא תגנוב, כי מצד הגניבה אדם ראשון גנב היה מפרי עץ הדעת והורד בהרכבת יסודותיו, וקבעו הקב"ה קובע נפש, וזהו לא תגנוב בגונב נפשות: