בְּי֧וֹם זִבְחֲכֶ֛ם יֵאָכֵ֖ל וּמִֽמָּחֳרָ֑ת וְהַנּוֹתָר֙ עַד־י֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֔י בָּאֵ֖שׁ יִשָּׂרֵֽף׃
שני לוחות הברית
במצות עשה כתב סי' צ"ג וזה לשונו, לשרוף הנותר שנאמר (ויקרא יט, ו) והנותר ממנו באש תשרופו. טעם מצוה זו, בהיות בשר קדשים חלק גבוה, וטבע הבשר לבא לידי ביזוי ע"י שהייה, לפיכך ישרף. ולפי שכל יום יש לו מלאך מיוחד הפועל בו, אין להותיר מזה על זה שנראה כמזמינו על השיריים ועל הנותר, דומיא דאין יום טוב מכין לחבירו, לפיכך אין להשאיר לחבירו תשורת יומו שכבר זכה בו אחר, אלא הנותר ממנו באש תשרופו: