מוסר על ויקרא יט:טו

לֹא־תַעֲשׂ֥וּ עָ֙וֶל֙ בַּמִּשְׁפָּ֔ט לֹא־תִשָּׂ֣א פְנֵי־דָ֔ל וְלֹ֥א תֶהְדַּ֖ר פְּנֵ֣י גָד֑וֹל בְּצֶ֖דֶק תִּשְׁפֹּ֥ט עֲמִיתֶֽךָ׃

מנורת המאור

וצריך הדיין לעשות דין אחד ומשפט אחד לכל, שנא' תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם. ולא יבוש מן הגדולים, ולא יטה משפט הקטנים, ולא יכיר פנים במשפט לדל ולאביון, שנא' לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול. שמא תאמר עני הוא זה, והואיל ואני והעשיר חייבים לפרנסו אזכנו בדין ונמצא מתפרנס בנקיות, לכך נאמר (ויקרא יט, טו) לא תשא פני דל. או שלא תאמר עשיר הוא זה, היאך אביישנו ואראה בבשתו, לכך נאמר (ויקרא יט, טו) ולא תהדר פני גדול. שכל המהדר פני גדול חייב מיתה. שכן מצינו בסנהדרין שהדרו לינאי המלך ובא גבריאל והרגן.
שאל רבBookmarkShareCopy

שערי תשובה

לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט (ויקרא י"ט:ט"ו). הֲרֵי הוּא אוֹמֵר אַחֲרֵי כֵן לֹא תִשָּׂא פְנֵי דָל וְלֹא תֶהְדַּר פְּנֵי גָדוֹל בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ. וּמַהוּ מִשְׁפָּט הָאָמוּר בִּתְחִלַּת הַמִּקְרָא. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הוּא הַמִּדָּה וְהַמִּשְׁקָל וְהַמְּשׂוּרָה. מְלַמֵּד שֶׁהַמּוֹדֵד נִקְרָא דַיָּן. וְשֶׁאִם שִׁקֵּר בַּמִּדָּה הֲרֵי הוּא כִּמְקַלְקֵל אֶת הַדִּין וְקָרוּי עַוָּל וּמְשֻׁקָּץ וְחֵרֶם וְתוֹעֵבָה. וְגוֹרֵם לַחֲמִשָּׁה דְּבָרִים כִּמְעַוֵּת הַדִּין. מְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ. וּמְחַלֵּל אֶת הַשֵּׁם. וּמְסַלֵּק הַשְּׁכִינָה. וּמַפִּיל הָעָם בַּחֶרֶב. וּמַגְלֶה אוֹתָם מֵאַרְצָם. בַּמִּדָּה. זוֹ מִדַּת הָאָרֶץ. בַּמִּשְׁקָל כְּמַשְׁמָעוֹ. וּבַמְּשׂוּרָה הִיא מִדַּת הַלַּח וְהַיָּבֵשׁ. אַבְנֵי צֶדֶק הֵם הַמַּקְלוֹת שֶׁשּׁוֹקְלִים כְּנֶגְדָּם. אֵיפָה הִיא מִדַּת הַיָּבֵשׁ. הִין זוֹ מִדַּת הַלַּח. אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי וְגוֹ' אֲנִי הִבְחַנְתִּי בְּמִצְרַיִם בֵּין טִפָּה שֶׁל בְּכוֹר לְטִפָּה שֶׁאֵינָהּ שֶׁל בְּכוֹר וַאֲנִי נֶאֱמָן לִפָּרַע מִמִּי שֶׁטּוֹמֵן מִשְׁקְלוֹתָיו בַּמֶּלַח כְּדֵי לְהַטְעוֹת הַבְּרִיּוֹת שֶׁאֵין מַכִּירִין בָּהֶן.
שאל רבBookmarkShareCopy

שערי תשובה

וְעָלֶיךָ לָדַעַת כִּי עֹנֶשׁ הָאֱוִיל הַמֵּלִיץ אָשָׁם אֵינֶנּוּ זוּלָתִי כִּי יִתֵּן דֹּפִי בְּאִישׁ יְרֵא חֵטְא אֲשֶׁר יִתְקְפוֹ יִצְרוֹ וַיַּעֲבֹר וְאָשֵׁם. כִּי מִנְהָגוֹ וְדַרְכּוֹ לְהִתְחָרֵט עַל חֲטָאָיו. כָּל שֶׁכֵּן אִם נוֹדַע הַדָּבָר כִּי חָזַר בִּתְשׁוּבָה. אֲבָל הָאִישׁ אֲשֶׁר תֵּדַע וּבָחַנְתָּ אֶת דַּרְכּוֹ כִּי אֵין פַּחַד אֱלֹהִים לְנֶגֶד עֵינָיו, וְתָמִיד יִתְיַצֵּב עַל דֶּרֶךְ לֹא טוֹב. מִצְוָה לְסַפֵּר בִּגְנוּתוֹ וּלְגַלּוֹת עַל חַטֹּאתָיו. לְהַבְאִישׁ בַּעֲלֵי עֲבֵרוֹת בְּעֵינֵי בְּנֵי אָדָם. וּלְמַעַן תִּגְעַל נֶפֶשׁ הַשּׁוֹמְעִים אֶת הַמַּעֲשִׂים הָרָעִים. וְנֶאֱמַר (משלי כ"ט:כ"ז) תּוֹעֲבַת צַדִּיקִים אִישׁ עָוֶל. וְנֶאֱמַר (משלי ח':י"ג) יִרְאַת ה' שְׂנֹאת רָע. וְאָמְרוּ רָשָׁע בֶּן צַדִּיק מֻתָּר לִקְרוֹתוֹ רָשָׁע בֶּן רָשָׁע. צַדִּיק בֶּן רָשָׁע מֻתָּר לִקְרוֹתוֹ צַדִּיק בֶּן צַדִּיק. וְהִנֵּה כִּי תִרְאֶה אָדָם אֲשֶׁר יְדַבֵּר דָּבָר אוֹ יַעֲשֶׂה מַעֲשֶׂה. וְיֵשׁ לִשְׁפֹּט דְּבָרוֹ וּמַעֲשֵׂהוּ לְצַד חוֹבָה וּלְצַד הַזְּכוּת. אִם הָאִישׁ הַהוּא יְרֵא אֱלֹהִים. נִתְחַיַּבְתָּ לָדוּן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת עַל דֶּרֶךְ אֱמֶת. גַּם כִּי יִהְיֶה הַדָּבָר קָרוֹב וְנוֹטֶה יוֹתֵר אֵצֶל הַדַּעַת לְכַף חוֹבָה. וְאִם הוּא מִן הַבֵּינוֹנִים אֲשֶׁר יִזָּהֲרוּ מִן הַחֵטְא וּפְעָמִים יִכָּשְׁלוּ בּוֹ. יֵשׁ עָלֶיךָ לְהַטּוֹת הַסָּפֵק וּלְהַכְרִיעוֹ לְכַף הַזְּכוּת. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הַדָּן אֶת חֲבֵרוֹ לְכַף זְכוּת הַמָּקוֹם יְדִינֵהוּ לְכַף זְכוּת. וְהִיא מִצְוַת עֲשֵׂה מִן הַתּוֹרָה. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י"ט:ט"ו) בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ. וְאִם הַדָּבָר נוֹטֶה לְכַף חוֹבָה יִהְיֶה הַדָּבָר אֶצְלְךָ כְּמוֹ סָפֵק. וְאַל תַּכְרִיעֵהוּ לְכַף חוֹבָה. וְאִם הָאִישׁ הַהוּא רֹב מַעֲשָׂיו לְרֹעַ אוֹ בְּחַנְתּוֹ כִּי אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בִּלְבָבוֹ. תַּכְרִיעַ מַעֲשָׂיו וּדְבָרָיו לְכַף חוֹבָה. שֶׁנֶּאֱמַר מַשְׂכִּיל צַדִּיק לְבֵית רָשָׁע מְסַלֵּף רְשָׁעִים לָרָע. וּכְבָר הִקְדַּמְנוּ לְךָ פֵּרוּשׁוֹ.
שאל רבBookmarkShareCopy