מוסר על ויקרא יט:י

רְבִיעִית - לָתֵת צְדָקָה לָעֲנִיִּים. וְדֻגְמָתָם יְסוֹד וּמַלְכוּת. וְהַצְּדָקָה הָרְאוּיָה אֲלֵיהֶם פֵּרְשׁוּ בַּתִּקּוּנִים (תִּקּוּן י"ח, דַּף ל"ג.) לְקַיֵּם צ' אָמֵנִים ד' קְדֻשּׁוֹת ק' בְּרָכוֹת ה' חֻמְּשֵׁי תוֹרָה, בְּכָל יוֹם. וְעַל דֶּרֶךְ זֶה כָּל אֶחָד כְּפִי כֹּחוֹ יַמְשִׁיךְ צְדָקָה מִתִּפְאֶרֶת לָעֲנִיִּים הַלָּלוּ וְיַזְמִין אֲלֵיהֶם "לֶקֶט" מֵהַסְּפִירוֹת כֻּלָּם, "שִׁכְחָה" מִסּוֹד הָעֹמֶר הָעֶלְיוֹן שֶׁהִיא בִּינָה "וּפֵאָה" מִבְּחִינַת הַמַּלְכוּת עַצְמָהּ שֶׁהִיא פֵּאָה לִשְׁאָר הַמִּדּוֹת, וּכְתִיב (וַיִּקְרָא יט, י): "לֶעָנִי וְלַגֵּר תַּעֲזֹב אֹתָם" שֶׁאֲפִילוּ הַתִּפְאֶרֶת גֵּר לְמַטָּה בַּמַּלְכוּת, וְצָרִיךְ לָתֵת לוֹ מֵאֵלּוּ הַתִּקּוּנִים, וְכֵן מַעֲשֵׂר עָנִי לְהַעֲלוֹת הַמַּלְכוּת שֶׁהִיא מַעֲשֵׂר אֶל הַיְסוֹד הַנִּקְרָא עָנִי וְאִם יְקַשְּׁרֶנָהּ בַּתִּפְאֶרֶת יִתֵּן מִן הַמַּעֲשֵׂר אֶל הַגֵּר. וְכַמָּה תִּקּוּנִים נִכְלָלִים בָּזֶה.

רביעית, לתת צדקה לעניים, ודוגמתם יסוד ומלכות. והצדקה הראויה עליהם פירש בתיקונים לקיים צ' אמנים ד' קדושות ק' ברכות ה' חומשי תורה בכל יום, ועל דרך זה כל אחד כפי כחו ימשיך צדקה מהתפארת לעניים הנ"ל, ויזמין עליהם לקט מהספירות כולם שכחה מסוד העומר העליון שהיא בינה, ופאה מבחינת המלכות עצמה שהיא פאה לשאר המדות, וכתיב (ויקרא יט, י) לעני ולגר תעזוב אותם, שאפילו התפארת גר למטה במלכות וצריך לתת לו מאלו התקונים. וכן מעשר עני להעלות המלכות שהיא מעשר אל היסוד הנקרא עני, ואם יקשרנה בתפארת יתן מן המעשר אל הגר, וכמה תיקונים נכללים בזה:

שלא לבצור עוללות הכרם, ושלא ללקוט פרט הכרם, שנאמר (ויקרא יט, י) וכרמך לא תעולל, ופרט כרמך לא תלקט. טעם מצות אלו, כדי שיתפרנסו העניים והאביונים. ורמז גדול לעוללים הלומדים הבל שאין בו חטא, הם שומרי הכרמים שמשחירים פניהם בתורה בבקר ובערב, זהו שאמר לא תעולל (הגה"ה, מפי עוללים ויונקים יסדת עוז (תהלים ח, ג), ובעון אבות בנים מתים) לא תוציא העוללות מן הכרם, כי הם המעמידים הכרם: