וְלֹֽא־תִשָּׁבְע֥וּ בִשְׁמִ֖י לַשָּׁ֑קֶר וְחִלַּלְתָּ֛ אֶת־שֵׁ֥ם אֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י יְהוָֽה׃
כד הקמח
למען שמי אאריך אפי ותהלתי אחטם לך לבלתי הכריתך (ישעיהו מ״ח:ט׳-י״א). הנה צרפתיך ולא בכסף בחרתיך בכור עוני. למעני למעני אעשה כי איך יחל וכבודי לאחר לא אתן ותהלתי לפסילים (שם), וידוע כי כל העולם ומלואו לא נברא אלא לכבוד ה' יתעלה. שנא' (שם מג) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וגו'. ואין ראוי לשום אדם לחפוץ כבוד בעוה"ז כי אם לכבודו ית' להשתדל במעשים שיתקדש בהן שם שמים ולא שיחולל בסבתו כי חלול השם הוא עון עצום ועונשו חמור עד מרום לא יספיקו קרבנות לכפר עליו והוא שכתוב (שם מ) ולבנון אין די בער וחיתו אין די עולה. אין כח בתשובה ולא ביום הכפורים לכפר, שכן דרשו ז"ל במס' יומא (פ"ח דף פו) שאל רבי מתיא בן חרש לרבי אלעזר בן עזריה ברומי שמעתי ארבעה חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש א"ל שלשה הן ותשובה עם כל אחד ואחד מהן. עבר אדם על מצות עשה ועשה תשובה אין זז משם עד שמוחלין לו מיד שנאמר (ירמיהו ג׳:י״ד) שובו בנים שובבים. עבר על לא תעשה ועשה תשובה תשובה תולה ויום הכפורים מכפר שנא' (ויקרא ט״ז:ל׳) כי ביום הזה יכפר עליכם וגו', עבר על כריתות ומיתות ב"ד ועשה תשובה תשובה ויוה"כ תולין ויסורין ממרקים שנא' (תהלי' פט) ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם, אבל כל מי שיש בידו חלול השם אין כח בתשובה לתלות ולא ביום הכפורים לכפר ולא ביסורין למרק אלא כלן תולין ומיתה ממרקת שנאמר (ישעיהו כ״ב:י״ד) ונגלה באזני ה' צבאות וגו', עון זה מצות ל"ת הוא שנא' (ויקרא כ״ב:ל״ב) ולא תחללו את שם קדשי. ודבר ידוע כי העון הזה מתחיל מדבר קטן ומתפשט הרבה ותחת כנפיו נמצאו דברים שהם בזיון הקב"ה ובזיון מצותיו כענין עובד ע"ז או נשבע על שקר שהם כנגד הקב"ה והזכיר בהן הכתוב לשון חילול השם שנ' (שם יט) ולא תשבעו בשמי לשקר וחללת את שם אלהיך. וכתיב בע"ז של מולך (שם כ) למען טמא את מקדשי ולחלל את שם קדשי. כן יש בגדולי ב"א והחשובים שבהם שיעשו מעשים שאין חושבין לחטוא בהם ומתוכם יתבזו התורה והמצות בעיני הבריות וזה נקרא חילול השם, והוא שדרשו רז"ל במס' יומא (פ"ח דף פו) היכי דמי חלול השם אמר רבא כגון אנא דשקילנא בישרא מבי טבחא ולא יהיבנא דמי לאלתר, ור' יוחנן אמר כגון אנא דמסגינא ד' אמות בלא תורה ובלא תפילין, רב נחמן בר יצחק אמר כגון דאמרי אינשי שרא ליה מריה לפלניא, רב יצחק בר אבדימי אמר כגון שהיו חבריו בושין משמועתו. נמצאת למד כי העון הזה חמור הרבה ויותר בתלמידי חכמים כי מי שהוא תלמיד חכם והבריות חושדים אותו בעבירה ומרננין עליו אע"פ שהוא נקי ממנה ואין הדבר אמת הנה יש בזה חלול השם לפי שהמון העם אשר לא ידעו ולא יבינו וכמה פתאים המאמינים לכל דבר מטילין דופי עליו ועל תורתן וכדי בזיון וקצף, על אחת כמה וכמה אם אמת הדבר כי הבריות למדין ממנו ומעשה העבירה אינה בזויה בעיניהם ונמצא שם שמים מתחלל:
כד הקמח
הנשבע לגוי ועבר על השבועה הרי זה מחלל את השם ולמדנו זה מצדקיהו שנשבע לנבוכדנצר ועבר על שבועתו ונענש עליה, והוא שאמר יחזקאל (יחזקאל י״ז:ה׳) ויקח מזרע הארץ ויתנהו וגו'. יאמר כי נבוכדנאצר לקח מזרע הארץ והוא משל על צדקיהו שהיה מזרע המלוכה והשביעו באלהים ומלבד האלה והשבועה שעשה לו הניח אצלו מן השרים והגדולים אשר לו להיותם ערבים שלא ימרו בו ושיהיה נכנע אליו, וכיון שעבר על שבועתו אמר עליו (שם) היצלח הימלט וגו'. והנביא מפרש והולך כי נשבע הקב"ה שימות צדקיהו בעירו של נבוכדנצר והוא בבל, והוא שאמר (שם) אם לא במקום המלך הממליך אותו אשר בזה את אלתו וגו'. ולשון אם לא שבועה הוא והזכיר אחריו עוד (שם) לכן חי אני אם לא אלתי אשר בזה וגו', כלומר שישיב לו גמולו בראשו, או אמר ונתתיו בראשו על עורון עיניו שנא' (מלכים ב כ״ה:ז׳) ואת עיני צדקיהו עור. ואמר עוד (יחזקאל י״ז:כ׳) ופרשתי עליו רשתי וגו', וענין רשתי הוא הסבה שאמרו במדרש מערה היתה מבית צדקיהו עד ערבות יריחו וברח לו צדקיה דרך המערה והקב"ה זימן צבי וראו הכשדים ורדפו אחריו ואז ראו לצדקיהו ותפשוהו זהו (שם) ופרשתי עליו רשתי וכל העונש הזה לצדקיהו בעון השבועה שנשבע למלך בבל ועבר עליה. ומכאן יש ללמוד חומר השבועה במי שנשבע לגוי מן האומות ועבר על שבועתו כמה ענשו גדול עד שמים יגיע וזה מפני חילול השם, ועל זה אמר הכתוב (ויקרא י״ט:י״ב) ולא תשבעו בשמי לשקר וגו' אני ה' המעניש אותך בזה אם תשבע לשקר בשום צד ואפילו לגוי לפי שאתה מחלל את השם, וכן בכל שאר המצות שנכתב בהן אני ה' ענינו אני ה' הנותן שכר בקיומם או המעניש העובר עליהי, כענין שנא' (שם) איש אמו ואביו תיראו וגו' אני ה' שאתן לך שכר בזה, ומה שכתוב (שם) ואלהי מסכה לא תעשו לכם אני ה' זהו לענין העונש, וכן כל מקום שנא' בו אני ה' הוא לחומר המצות ולגודל השכר או לגודל העונש, לכך סיימה הפרשה אני ה' בשתי מצות אלו שהרי המלך שמצוה לעבדו ואמר לו בגזירה עשה כך וכך ואח"כ מוסיף על אותה מצוה ואומר לו אני הוא המלך המצוה הנה הדבור הזה לחזק מצותו וכל הפושע בה מתחייב בנפשו והמקיימה יש לו שכר גדול וכן אמר במדרש תנחומא בפרשה בראשית בא ולמד מתן שכרו של מצות כשאמר פרעה ליוסף אני פרעה כמה גדלו ונתן לו שכר שנא' (בראשית מ״א:מ״ב) ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו. והקב"ה שאמר על כל מצוה ומצוה אני ה' על אחת כמה וכמה ללמדך שאין קצבה למתן שכרם עד כאן. ענין המדרש הזה כי יש בכל מצוה ומצוה שנזכר בה אני ה' שכר עצום ועקב רב וק"ו מב"ו, ולכך הזהיר שלמה על האדם שישמור כל מצוה ומצוה שנא' בה אני ה' שהוא דבורו של מלך, וזה שאמר אני פי מלך שמור ועל דברת שבועת אלהים:
שערי תשובה
וְיֵשׁ בָּאַזְהָרוֹת הַתְּלוּיוֹת בַּלָּשׁוֹן [שֶׁלּוֹקִין] עֲלֵיהֶן. כִּי כֵן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה כָּל הָאַזְהָרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה לָאו שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲשֶׂה אֵין לוֹקִין עָלָיו חוּץ מִנִּשְׁבָּע וּמְקַלֵּל אֶת חֲבֵרוֹ בַּשֵּׁם. וְהַשְּׁבוּעָה לַשָּׁוְא אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהּ מִיתַת בֵּית דִּין. עָנְשָׁהּ חָמוּר בִּידֵי שָׁמַיִם יוֹתֵר מֵהַרְבֵּה עֲבֵרוֹת שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן מִיתוֹת בֵּית דִּין, כִּי הַנִּשְׁבָּע לַשֶּׁקֶר מְחַלֵּל אֶת הַשֵּׁם. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י"ט:י"ב) וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ. וְחִלּוּל הַשֵּׁם עָנְשׁוֹ לְמַעְלָה מִכָּל הָעֲבֵרוֹת. וְלֹא נִכְתַּב כֵּן עַל אַחַת מִן הָעֲבֵרוֹת אֶלָּא עַל הַשְּׁבוּעָה לַשֶּׁקֶר וְעַל ע"ז שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כ':ג') כִּי מִזַּרְעוֹ נָתַן לַמֹּלֶךְ לְמַעַן טַמֵּא אֶת מִקְדָּשִׁי וּלְחַלֵּל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי. וְנֶאֱמַר בְּאַזְהָרוֹת ע"ז (שמות כ':ה') לֹא תִשְׁתַּחֲוֶה לָהֶם וְלֹא תָעָבְדֵם כִּי אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא. רְצוֹנוֹ לוֹמַר – כִּי לֹא יִסְלַח עֲוֹן ע"ז עַל דֶּרֶךְ סְלִיחָתוֹ לִשְׁאָר עֲבֵרוֹת. כָּעִנְיָן שֶׁכָּתוּב (ירמיהו ה':ז') אֵי לָזֹאת אֶסְלַח לָךְ בָּנַיִךְ עֲזָבוּנִי וַיִּשָּׁבְעוּ בְּלֹא אֱלֹהִים. וְכֵן כָּתוּב בְּאַזְהָרוֹת הַשְּׁבוּעָה לַשֶּׁקֶר (שמות כ':ז') כִּי לֹא יְנַקֶּה ה' אֵת אֲשֶׁר יִשָּׂא אֶת שְׁמוֹ לַשָּׁוְא. וְנִכְתְּבָה אַזְהָרַת הַשְּׁבוּעָה לַשֶּׁקֶר אַחַר אַזְהָרַת עֲבוֹדָה זָרָה. יַעַן וּבְיַעַן כִּי הַשְּׁבוּעָה לַשֶּׁקֶר נִמְצָא בִּכְנָפֶיהָ עֲוֹן חִלּוּל הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּעִנְיָן מָה שֶׁכָּתוּב (משלי ל':ח') רֵאשׁ (כן כתיב מלא באל"ף וענינו העניות) וָעֹשֶׁר אַל תִּתֶּן לִי וְגוֹ' פֶּן אֶשְׂבַּע וְכִחַשְׁתִּי וְאָמַרְתִּי מִי ה' וּפֶן אִוָּרֵשׁ וְגָנַבְתִּי וְתָפַשְׂתִּי שֵׁם אֱלֹהָי. הַשְּׁנִיָּה קָשָׁה מִן הָרִאשׁוֹנָה. שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כ':ל"ט) וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל וְגוֹ' אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ וְאַחַר אִם אֵינְכֶם שֹׁמְעִים אֵלָי וְאֶת שֵׁם קָדְשִׁי לֹא תְחַלְּלוּ עוֹד. רְצוֹנוֹ לוֹמַר – כִּי עֲוֹן הַנִּשְׁבָּע לַשֶּׁקֶר בב"ד חָמוּר מֵעֹנֶשׁ הָעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה בַּסֵּתֶר מִפְּנֵי חִלּוּל הַשֵּׁם. וְאָמְרוּ זַ"ל עַל כָּל עֲבֵרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה נִפְרָעִין מִמֶּנּוּ וּמִמִּשְׁפַּחְתּוֹ וְכָאן מִמֶּנּוּ וּמִכָּל הָעוֹלָם. וְאִם חִיְּבוּ בֵּית דִּין אֶת הָאָדָם לְהִשָּׁבַע שְׁבוּעָה וְהוּא יוֹדֵעַ אֲשֶׁר פִּיו דִּבֵּר שָׁוְא. אָסוּר לְקַבֵּל עָלָיו הַשְּׁבוּעָה לֵאמֹר אָנֹכִי אִשָּׁבֵעַ לְמַעַן הַפְחִיד אֶת חֲבֵרוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין בִּלְבָבוֹ לְהִשָּׁבַע שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ':ז') לֹא תִשָּׂא. וְיֵשׁ בִּכְלַל מִשְׁמָעוֹ לֹא תְּקַבֵּל לְהִשָּׁבַע לַשָּׁוְא. וְכֵן אָמְרוּ זַ"ל בִּמְכִילְתִּין. וְתַרְגּוּם (שמות כ"ג:א') לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא לָא תְקַבֵּל. וְאָסוּר לְהִשָּׁבַע חִנָּם אַף עַל פִּי שֶׁהוּא נִשְׁבָּע עַל הָאֱמֶת. שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כ':ז') לֹא תִשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא וְתַרְגּוּמוֹ לְמַגָּנָא. וְכֵן הַמְּסַבֵּב לְהַשְׁבִּיעַ אֶת חֲבֵרוֹ חִנָּם גָּדוֹל עֲוֹנוֹ. כְּגוֹן שֶׁהָיָה חֲבֵרוֹ חַיָּב לוֹ מָנֶה וְיַכְפִּיל עַל תְּבִיעָתוֹ לְמַעַן יֵצֵא קַו הַדִּין עַל הוֹדָאָתוֹ לְמִקְצָת לְהִשָּׁבַע שְׁבוּעַת הַתּוֹרָה. אוֹ שֶׁתּוֹבֵעַ אֶת חֲבֵרוֹ עַל חִנָּם אֲשֶׁר לֹא יָדַע יִשְׁאָלֵהוּ וּמַשְׁבִּיעוֹ שְׁבוּעַת הֶסֵּת. וְאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ כִּי זֶה הָאִישׁ נִקְרָא גַּנָּב שֶׁגּוֹנֵב דַּעַת הַבְּרִיּוֹת. וְעָלָיו נֶאֱמַר (זכריה ה':ד') הוֹצֵאתִיהָ נְאֻם ה' צְבָאוֹת וּבָאָה אֶל בֵּית הַגַּנָּב וְאֶל בֵּית הַנִּשְׁבָּע בִּשְׁמִי לַשָּׁקֶר וְלָנֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְכִלַּתּוּ וְאֶת עֵצָיו וְאֶת אֲבָנָיו. וּמִי שֶׁהוּא יוֹדֵעַ שֶׁאִם יִשָּׁבַע יַחְשְׁדוּהוּ בְּנֵי אָדָם עַל שְׁבוּעָתוֹ. יֵשׁ לוֹ לְהִמָּנַע וְלַחְשֹׂךְ נַפְשׁוֹ מִן הַשְּׁבוּעָה לִכְבוֹד שָׁמַיִם. גַּם כִּי הָאֱמֶת אִתּוֹ.