מוסר על ויקרא יט:כז

וְכֵן בְּהַשְׁחָתַת הַזָּקָן. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י"ט:כ"ז) וְלֹא תַשְׁחִית אֵת פְּאַת זְקָנֶךָ. וְהַחַטָּאִים מַנִּיחִים חוּט הַשֵּׂעָר. וְעִקְּרֵי פִּרְקֵי הַפֵּאוֹת לֹא נֵדַע מְקוֹמָם אַיֵּה, וְהִנָּם בָּנִים מַשְׁחִיתִים בְּעִקַּר הַפֵּאָה, וְהַקָּפַת פְּאַת הָרֹאשׁ אֲסוּרָה גַּם בְּמִסְפָּרַיִם כְּעֵין תַּעַר.

שלא לגלח פאת ראש, שנאמר (ויקרא יט, כז) לא תקיפו פאת ראשכם. ושלא להשחית פאת זקן, שנאמר (שם) ולא תשחית את פאת זקנך. טעם מצות אלו, להרחיק ממנהג כומרי עבודה זרה הם המשחיתים פאת זקנם. וירא שמים יזהר שלא להעביר תער תחת הצואר כלל, לפי שפעמים מושך אליו עוד הפאה (הג"ה, הרא"ש וסמ"ק), אבל במספרים מותר. ומי שעבר ולא שב, עבירה גוררת עבירה. זהו שאמר הכתוב (ירמיה ל, יז) וממכותיך ארפאך, לכך לא תקיפו פאת ראשכם כדי שלא תשחית פאת זקנך:

לשם יחוד קדשא בריך הוא ושכינתה הריני מוכן לגלח שערות ראשי לככוד שבת, ואני מוכן להזהר מלהקיף פאות הזקן לקיים מה שאמרה תורה (ויקרא יט כז) לא תקפו פאת ראשכם ולא תשחית את פאת זקנך. הבל כאשר לכל לעשות נחת רוח ליוצרנו ולתקן הדברים בשרשן כמקום עליון. ויהי נעם וכו'. ויברא אלהים וכו':