מוסר על ויקרא יט:לג

וזה דרך התורה לפרוט ולכלול בכיוצא בזה, כי אחרי אזהרות פרטי הדינים וכל משא ומתן שבין בני אדם לא תגזול (ויקרא יט, יג), ולא תגנוב (שם יא), ולא תונו (שם לג), ושאר אזהרות, אמר בכלל ועשית הישר והטוב שיכנס בעשה היושר וההשויה וכל לפנים משורת הדין לרצון חבריו. וכן בענין השבת אסר המלאכות בלאו (שמות כ, י), והטרחים בעשה כללי, שנאמר (שם יב) תשבות. וטעם הכתוב שאמר כי קדוש אני ה' אלהיכם, לומר שאנחנו נזכה לדבקה בו בהיותנו קדושים, עד כאן לשון הרמב"ן ושפתים יושק פה קדוש:

וכי יגור גר (ויקרא יט, לג), רמז לאברהם כאזרח אברהם נקרא איתן האזרחי. כי גרים מום שבך כו', ומסיים בפרק הזהב (ב"מ נט, ב) מאן דאית ליה זקיפא בדיותקיה, לא לימא לחבריה זקיף ליה ביניתא. דרך צחות מום שבך כי ישראל במצרים הלכו אחר שקוציהם וגילוליהם, ועל זה נתנבא אהרן, ואם כן איך תאמר לגר זכור מעשיך הראשונים, כדתנן בפרק הזהב (ב"מ נח, ב), גם אתה זכור מעשיך הראשונים. ועוד ההיא זקיפא דהינו התלוי הוא בדיותקיה כי הוא מבני ישראל אברהם בירר גלויות שלא יבאו לגיהנם, והגיהנם מדת הלח ומדת היבש. כי יש גיהנם דשלג, וגיהנם דאש, על כן סמך אחר כך פרשת מולך כנגד עשו ולא אסר רק מקצת זרעו, ועיין בסמ"ג שכתב לתשובת המינים כו', ולפי אמת טעמא מאי שנא (בראשית כא, יב) ביצחק, ולא כל יצחק (בר"ר נג, כא). וכך לאידך גיסא (בראשית יז, יב) מזרעך, ולא כל זרעך. והתקדשתם זה יעקב: