מוסר על ויקרא י:טז

הַכַּעַס מֵבִיא לִידֵי טָעוּת; מִי לָנוּ גָּדוֹל מִמֹּשֶׁה רַבֵּנוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁכָּעַס בִּשְׁלוֹשָׁה מְקוֹמוֹת וּבָא לִכְלַל טָעוּת: כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא י טז): ״וַיִּקְצֹף עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר״; וּכְתִיב (שם פסוק יז): ״מַדּוּעַ לֹא אֲכַלְתֶּם אֶת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ״. וְנֶאֱמַר (במדבר כ י): ״שִׁמְעוּ נָא הַמּוֹרִים״; וּכְתִיב (שם פסוק יא): ״וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע״. וּכְתִיב: ״וַיִּקְצֹף מֹשֶׁה עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל״ (שם לא יד); וּכְתִיב (שם פסוק כא): ״וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל אַנְשֵׁי הַצָּבָא הַבָּאִים לַמִּלְחָמָה, זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה״. מְלַמֵּד שֶׁנִּשְׁתַּכְּחָה הֲלָכָה מִמֹּשֶׁה (ויקרא רבה יג א). וְעַתָּה הָבֵן: אִם כָּךְ הִגִּיעַ לְמֹשֶׁה רַבֵּינוּ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, מָה יַגִּיעַ לַכְּסִילִים הַכּוֹעֲסִים? וּלְכָךְ אָמַר שְׁלֹמֹה (קהלת ז ט): ״אַל תְּבַהֵל בְּרוּחֲךָ לִכְעוֹס״.

בני, הוו זהירין מאוד במידת הכעס, שהרי משה רבינו עליו השלום שהיה רבן של נביאים בעבור הכעס בא לכלל טעות, שכך אמרו חז"ל בג' מקומות בא משה לכלל כעס, ובא לכלל טעות. ויקצוף (משה) על אלעזר ועל איתמר וגומר (ויקרא י, טז), ובא לכלל טעות (ויקרא י, יז) מדוע לא אכלתם את החטאת וגומר. כיוצא בדבר אתה אומר (במדבר כ, י) שמעו נא המרים וגומר, ובא לכלל טעות (במדבר כ, יא) וירם משה את ידו ויך את הסלע וגומר. כיוצא בדבר אתה אומר (במדבר לא, יד) ויקצף משה על פקודי החיל וגומר, ובא לכלל טעות שנאמר (במדבר לא, כא) ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא וגומר. אפשר משה עומד עליהן ואלעזר מורה להן הילכות הגעלה. אלא לפי שבא משה לכלל כעס בא לכלל טעות. וכל מי שמרגיל בעצמו מידת הכעס מביא לעצמו עונש גדול מאת הבורא, כענין שנאמר (משלי יט, יט) גדל חמה נשא ענש.