מוסר על ויקרא כא:ה

והזכיר אחרי כן איסור השחתת הפאות, אחר שאסר לך להתדבק בפעולות הנזכרים הזהירך שלא להשחית הכחות המיוחדין והנרמזים למדת החסד. וזהו סוד גדול מאוד רמזתיו בפסוק (בראשית מט, כב) בין פורת יוסף בסוד צורת האדם. כי שערות האדם רומזים לכחות אלהיות שיש באדם העליון, יש מהן אצילותן ממדת החסד, ויש ממדת הדין. ואותן אשר אצילותן ממדת החסד אסור להשחיתן וזהו סוד (ויקרא כא, ה) לא יקרחו קרחה בראשם, כי היא אזהרה לכהנים הבאים ממדת החסד. אמנם הלוים שהם ממדת הגבורה נאמר (במדבר ח, ז) והעבירו תער על כל בשרם, להחליש הכחות ההם. הלא תראה כי הגוים אשר מדת הדין שופעת עליהם, בפרט לכומר עבודה זרה שרוח הטומאה שורה עליהם משחיתים הפאות בהקפת ראשם אף כי הם בזה כסומא בארובה, וכן מנהגם גם בכתובת קעקע. וכשתבין זה תדע טעם שאין הנשים חייבות בהקפת הראש (קידושין כט, א), כי הן דוגמת הלוים והבן זה:

וכל היכא דאיכא לספוקי מבאר קרא, כדאשכחן בשריטה (מכות כ, א) שבבת אחת ביד אחת נעשה ה' שריטות. ואיכא לספוקי כיון ששרטן כולן ביד אחת בבת אחת אינו לוקה כי אם אחד דבתר היד אזלינן, או דלמא כיון שהם ה' שריטות לוקה ה'. לכן ביאר הפסוק (ויקרא כא, ה) שרטת יתירא לחייב על כל שריטה ושריטה, וביאר מפני הספק. כן הדבר ברחים ורכב שהוצרך הפסוק לבאר מפני הספק: