אַלְמָנָ֤ה וּגְרוּשָׁה֙ וַחֲלָלָ֣ה זֹנָ֔ה אֶת־אֵ֖לֶּה לֹ֣א יִקָּ֑ח כִּ֛י אִם־בְּתוּלָ֥ה מֵעַמָּ֖יו יִקַּ֥ח אִשָּֽׁה׃
שני לוחות הברית
ר' אחא פירש ועשיתם אותם, על פי הסוד שכתבו המקובלים שהעבודה צורך גבוה, וכביכול כאלו ישראל במצות הם עושים ומתקנים כבוד העליון, וכן ביאר הזוהר (ח"ג קיג, א) וזה לשונו, ועשיתם אותם, מאי ועשיתם אותם, אלא מאן דעביד פיקודי אורייתא ואזיל באורחי', כביכול כאלו עבדי לעילא, אמר הקב"ה כאלו עשאני ואוקמוה. ועל דא ועשיתם אותם. ועשיתם אתם כתיב ודא הואיל ומתערי עלינו לאתחברא דא מדא לאשתכחא שמא קדישא כדקא יאות, ועשיתם אותם ודאי. כגוונא דא א"ר שמעון (ויקרא ח"ג קיג, א), ויעש דוד שם (ש"ב ח, יג), וכי דוד עבד ליה. אלא כגון דאזיל באורחא אורייתא ועביד פיקודי אורייתא ואנהיג מלכותיה כדקא יאות, כביכול עשה שם לעילא, ולא הוה מלכא בעלמא דזכה להאי כדוד. והוה קם בפלגות ליליא, וקא משבח ליה לקב"ה עד סליק שמא קדישא בכורסיא בשעתא דסליק נהורא ביממא, כביכול הוא עבד שם ממש, כמה דאת אמר (ויקרא כא, יד) ויקוב בן האשה הישראלית את השם, ובגיני כך ויעש דוד שם, ועל דא ועשיתם אותם כתיב. ואי אתון תשתדלון למעבד לון לאתקנא שמא קדישא כדקא יאות, כל אינון ברכאן דלעילא ישתכחון גבייכו בתיקונייכו כדקא יאות, עד כאן:
שני לוחות הברית
זה לשון הסמ"ג בהקדמתו ללאוין, וגם בחשבון חולקין על הרמב"ם ז"ל, שהוא מונה אלמנה ויתום בלאו אחד (שמות כב, כא), ועמוני ומואבי בלאו אחד (דברים כג, ד), ושאור ודבש בלאו אחד (ויקרא ב, יא), וחרצן וזג בלאו אחד (במדבר ו, ד), ופצוע דכא וכרות שפכה בלאו אחד (דברים כג, ב), ונא ומבושל בלאו אחד (שמות יב, ט), ומפני זה דחק עצמו למצא לאוין דחוקין למלאות חשבונו. ובשם רבינו שלמה בר יצחק בארנו בספר מל"ת במצות (ויקרא ב, יא) שאור ודבש בל תקטירו, שהם במנין שני לאוין כמו אלמנה וגרושה (ויקרא כא, יד), שגם הוא מודה שהם שני לאוין אף על פי שנכתבו בלאו אחד, ושם הביאנו ראיות מבוארות על הדברים האלה, עד כאן לשונו בהקדמתו ללאוין:
שני לוחות הברית
ואם תשאל למה יתחייב שנים, הא אמרינן בסוף גיד הנשה (חולין קב, ב) גבי בשר מן החי ובשר מן הטריפה שאינו מתחייב אלא אחד מפני שיוצאין מלאו אחד. יש להשיב שאינו דומה, כי בכאן מאחר שהאסורין מפורשין בפסוק עונה הלאו על כל אחת ואחת על שאור ודבש, וזג וחרצנים, וכן כלם כמו אלמנה וגרושה וחללה זונה (ויקרא כא, יד), שאם עשאן כולן חייב על כל אחת ואחת. ובפרק י' יוחסין (קידושין עז, א) שמצריך פסוק לחלק, זהו מפני שגוף אחד הוא. וכן פירש רש"י פרק בתרא דמכות (יח, א) דמעשר דגן תירוש ויצהר ובכור בקר וצאן ובכורים אע"פ שכלן כתובים בלאו אחד, לוקה על כל אחד ואחד, מאחר שמפורשים וכתוב בפסוק לא תוכל לאכול, עונה על כלם. אבל בשר מן החי ובשר מן הטריפה אינן מפורשים בפסוק בפירוש שנאמר לא תאכלו עונה על כלם: