מוסר על ויקרא כג:טז

זמן הספירה מתחלת הלילה, ואפי' הוא ספק חשיכה יכולין לספור. שכח לספור בתחלת הלילה, הולך וסופר כל הלילה. ומצוה על כל אחד ואחד לספור לעצמו, וצריך לספור מעומד ולברך תחלה. וסופר הימים והשבועים. כיצד, בלילה הראשונה עומד ומברך בא"י אמ"ה אקב"ו על ספירת העומר, היום יום אחד, וכן עד שמגיע לשבעה ימים, ויאמר היום שבעה ימים שהן שבוע אחד. ובליל שמיני יאמר, היום שמונה ימים שהן שבוע אחד ויום אחד, עד שמגיע לארבעה עשר יום, יאמר היום ארבעה עשר יום שהם שני שבועות. וכן לכולן. דתניא מצוה למימני יומי ולמימני שבועי, יומי דכתי' (ויקרא כג, טז) תספרו חמשים יום, שבועי, דכתיב (דברים טז, ט) שבעה שבועות תספר לך. ואם שכח מלספור בלילה, יספור ביום ולא יברך. כך פסק הרא"ש ז"ל.

נמצא מבואר היטב שאמר הפסוק (ויקרא כג, טז) תספרו חמישים יום, כלומר שספירות ז' שבתות אע"פ שאינם אלא מ"ט, באמת הם חמשים, כי שער החמשים הוא המ"ט, והמ"ט הוא החמשים:

וכן כשנתבונן בה' נמצאת מתייחדות באחדות, כדאיתא (דברים י, יד) הן לה' אלקיך השמים, אותיות ה"ן אין להם זוג, א"ט ב"ח ג"ז ד"ו ונשאר ה'. י"צ כ"פ ל"ע מ"ס נשאר נ'. וזהו סוד הספירה ז' פעמים ז', תספרו חמשים יום^הגה"הובזה מבואר הפסוק (ויקרא כג, טז) עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמשים יום. וקשה, הלא אין סופרים אלא מ"ט יום. ורש"י האריך בפירוש הפסוק. ולפי דרכי המ"ט יום הם בעצמם יום החמשים, כי כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט. והנה אנחנו עושים חג ביום החמשים הגשמי, אמנם הוא בעצמו המ"ט יום, וזהו מטה משה, מ"ט שהם בה' ראשונה מהשם, והארכתי במקום אחר:, ואמרו רז"ל (מנחות סד, ב) מצוה לממני יומא ושבועי, כי כל יום כולל משבוע. ובשבועות נתנו י' דברות י' מאמרות כמו שאמר הזוהר (ח"ג יא, ב), עשרה עשרה הכ"ף בשקל הקודש (במדבר ז, פו), כי חצי השקל י' מאמרות, וחצי הב' י' דברות, ושניהם ביחד יו"ד במלואה עולה כ"ף הוא שקל השלם: