צַ֞ו אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וְיִקְח֨וּ אֵלֶ֜יךָ שֶׁ֣מֶן זַ֥יִת זָ֛ךְ כָּתִ֖ית לַמָּא֑וֹר לְהַעֲלֹ֥ת נֵ֖ר תָּמִֽיד׃
שמירת הלשון
הג"ה. [וּלְהֶפֶךְ מִי שֶׁמְּדַבֵּר רַע עַל חֲבֵרוֹ וּמְגַנֶּה אוֹתוֹ, יְסֻבְּבוּ הַדְּבָרִים לְבַסּוֹף, שֶׁיְּגַנּוּ אוֹתוֹ גַּם כֵּן, לְבַד עָנְשׁוֹ שֶׁבָּעוֹלָם הַבָּא, וְכֵן רָאִיתִי כָּתוּב בְּשֵׁם הַקַדְמוֹנִים וְנָתְנוּ רֶמֶז עַל זֶה (ויקרא כ"ד ב'): "כַּאֲשֶׁר יִתֵּן מוּם בָּאָדָם כֵּן יִנָּתֶן בּוֹ". וְיוֹתֵר מִזֶּה, שֶׁאֲפִלּוּ בְּעֵינֵי הָאָדָם עַצְמוֹ, שֶׁהוּא מְסַפֵּר לְפָנָיו הַלָּשׁוֹן הָרָע וְהָרְכִילוּת נִתְעָב וְנֶאֱלָח, כְּמַאֲמָרָם זַ"ל (סנהדדין כ"ט.) סַהְדֵּי שַׁקְרֵי אַאוֹגְרֵייהוּ זִלֵּי (עדי השקר גם בעיני שוכריהם מתבזים). גַּם כָּל אֶחָד מֵהַשּׁוֹמְעִים חוֹשְׁדִים אוֹתוֹ לֵאמֹר: עַתָּה סִפֵּר עַל חֲבֵרַי לְפָנַי וְעַתָּה יֵלֵךְ וִיסַפֵּר לִפְנֵי חֲבֵרַי עָלַי].
שני לוחות הברית
והנה הגולים מחנה לויה קולטם. אמנם ישראל גלו והלוים גלו עמהם, כמו שמיוסד על זה מזמור (תהלים קלז, א) על נהרות בבל שם ישבנו כו' איך נשיר שיר חדש כו'. ואמרו רז"ל (שוח"ט קלז), שהלוים קטעו ראשי אצבעותיהן שלא יהיו יכולים לשורר על כנורותיהן. וישראל בחורבן המה כאדם עברו ברית, וכדאיתא במדרש איכה (פתיחתא איכ"ר ד) רבי אבהו פתח, והמה כאדם עברו ברית (הושע ו, ז), זה אדם הראשון. אמר הקב"ה, אדם הכנסתי אותו לגן עדן וציויתיו, ועבר על ציווי ודנתי אותו בגירושין ובשלוחין וקוננתי עליו איכה כו'. עד הכנסתי אותם לארץ ישראל, שנאמר (ירמיה ב, ז) ואביא אתכם אל ארץ הכרמל. וציויתים, שנאמר (ויקרא כד, ב) צו את בני ישראל. ועברו על ציווי, שנאמר (דניאל ט, יא) וכל ישראל עברו תורתיך. ודנתם בגירושין, שנאמר (הושע ט, טו) ומביתי אגרשם. בשלוחין שלחם מעל פני כו' איכה:
שני לוחות הברית
אלא הענין הוא שהקב"ה רמז למשה רבינו ע"ה שלעתיד יבחר בלויים לעבודת המשכן, והוא כמו פרשת ואתה תצוה (שמות כז, כ) ויקחו אליך שמן זית זך כו', שפירש רש"י לא כאן מקום הציווי רק שלעתיד יצוה אותו, כמו שכתוב סוף פרשת אמור (ויקרא כד, ב) רק שעתה הודיעו מה שצריך להכין. כן היה ענין בלוים, שרמז לו הקב"ה שלעתיד יבחרם בלווים. והטעם, כדי שיכינו הלוים את עצמם, דהיינו שיתעוררו ויטהרו ויקדשו כדי שיהיו מוכנים לקבל הקדושה, ועל דרך שאמרו (יומא לט, א) אדם מקדש עצמו מלמטה מעט, מקדשין אותו מלמעלה הרבה. והיו צריכין להכנה אף שהיו מוכנים מיום הולדו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ב"ר צד, ט) למוד הוא אותו שבט להיות נמנה מבטן, כן יעקב אבינו קידש את לוי שלא ישא את ארונו, על כל זאת היו צריכין להכנה. ראה כמה אדם צריך להכין עצמו תמיד שיתקדש מלמעלה: