מוסר על ויקרא כו:מו

וגרסינן במדרש תנחומא רחבה מצותך וגו', ואומר ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים. היא היתה אומן לכל מעשה בראשית, שנא' (משלי ח, ל) ואהיה אצלו אמון, אל תקרי אמון אלא אומן. ובה נטה שמים וארץ, שנא' (ירמיהו לג, כה) אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי. ובה חתם אוקיאנוס שלא יצא וישטוף את העולם, שנא' (ירמיהו ה, כב) האותי לא תיראו נאם ה' אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים חוק עולם ולא יעברנהו, ואין חוק אלא תורה, שנאמר (ויקרא כו, מו) אלה החוקים והמשפטים והתורות. ובה כבש את התהום שלא יצא וישטוף העולם, שנאמר (משלי ח, כז) בחוקו חוג על פני תהום. ובה ברא חמה ולבנה, שנא' (ירמיהו לא, לד) כה אמר ה' נותן שמש לאור יומם חוקות ירח וכוכבים לאור לילה רוגע הים ויהמו גליו ה' צבאות שמו. הא למדת שהעולם לא נתייסד אלא על התורה, ונתנה הב"ה לישראל שיתעסקו בה יומם ולילה, שנא' (יהושע א, ח) והגית בו, וכתיב ובתורתו יהגה יומם ולילה. ובשביל ישראל שעוסקין בתורה העולם עומד, שנא' (שמואל א ב, ח) כי לה' מצוקי ארץ וישת עליהם תבל. ומי הם מצוקי ארץ, אלו ישראל, שהם מצוקים בגלות בארצות הגויים, ואפי' הכי עוסקים בתורה.

ואח"כ אלה הדברים דברי תוכחת. גם אלה רומזים שנתקיימו בהם קללות שבתורת כהנים ובמשנה תורה. בתורת כהנים כתיב (ויקרא כו, מו), אלה החקים והמשפטים וגו'. במשנה תורה כתיב (דברים כח, סט), אלה דברי הברית. אמנם תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך ותתהפך הקללה לברכה, והגלות סיבת הגאולה הגדולה כמו שתמצא בארוכה בפרשיות מטות ומסעי ודברים שסדרתים במסכת תענית שלי, שים עיניך עליו. גם בפרשת בלק ופנחס. ואלה יתהפך לאלה הכתוב במתן תורה (שמות יט, ז) וישם לפניהם את כל הדברים האלה, כי תמלא הארץ דעה, וזה יהיה בזמן משיח. אשר על כן בא הציווי בפסוק (דברים ב, ט) אל תצר את מואב וגו', אל תצר ואל תתגר בעמון וגו'. ופירש רש"י בפרשת בלק (במדבר לא, ב), מאת המדינים ולא מאת המואבים וכו', בשביל שתי פרידות שיצאו מהם רות המואביה ונעמה העמונית, שמהם יצא משיח יתגלה במהרה בימינו אמן: